הבוסית של אשתי ובעלה – חלק 4

 

עמרם מהתחזוקה

אני מחכה שלושה ימים. על הספה. היא בקושי מדברת עמי, שום קירבה. 

אני מחליט להתקשר למירית, לבקש עזרתה.

"כן…"

"סליחה, מירית, שאני מפריע, אבל אני מרגיש שהנישואין שלנו מתרסקים."

"הזהרתי אותך, יוסי, שאחרי זיון עם מוריס יהיה לה קשה לחזור אליך."

הקול שלה, הסדוק, מחרמן אותי אפילו בשיחה כזו.

"נכון, הזהרת. היא אמרה שהיא רוצה גבר אלפא, לא אותי. מה לעשות מירית?"

"תגיע אלי מחר לעבודה."

 

אני מגיע חדור מטרה. היא הכניסה אותי לצרה הזו והיא יכולה לחלץ אותי. יש לה כוח על יעל, היא מעריצה אותה.

נכנס אל המשרד שלה. גדול ומרשים. מנהלת.

היא אינה מביטה בי, ממשיכה להקליד. אני מתקרב אליה.

"לא אישרתי לך להתקדם", בקול נמוך ורוגע.

אני עוצר. למשמע קולה כל הלוחמנות שלי נמוגה.

היא יפה כל כך, מירית. בשמלה בהירה ומקטורן כהה והשיער הבלונדי הקצר. היא ממשיכה להקליד. "חולצה"

????

היא אינה מתייחסת אלי. אינה מזכה אותי אפילו במבט. אני מבין מה היא רוצה שאעשה, אך רוצה להתנגד, מנסה להתנגד, אבל ברגע בו היא מרימה לעברי את עיניה הכחולות אני נכשל ומשיל חולצתי. היא ממשיכה לעבוד. אני עומד נבוך.

"מכנסיים".

אני פושט מכנסיי באחת. עומד לי טיל. למה היא מפשיטה אותי?

"חשבתי שתעזר…"

"לא קיבלת רשות לדבר", בקולה הסדוק , השוקט.

אני משתתק.

"מצב שכיבה".

נשכב בגבי אל הרצפה. מה קורה פה?

היא קמה. נעמדת מעלי. מביט אליה מעלה. יופיה עוצר נשימה והעובדה שהיא כך מעלי ואני מביט בה מלמטה מחרמנת אותי. הזין שלי קורע את התחתונים עוד רגע. אני פשוט מעריץ את האישה הזו. היא מדהימה אותי ביופיה ובחושניותה.

היא מניחה עקב נעלה המחודד על בטני.

"שני דברים.

א. אשתך מחפשת גבר. אם תצליח לשכנע אותה במעשיך שאתה תגיע לשם, אתם תתגברו.

ב. אתה. לא. מתקשר. אליי.

אין לי קשר אליך ולבעיות שלך, ברור?"

"ברור, רק חשבתי…"

היא מעבירה עקבה אל איברי, מגבירה לחץ, "ואתה תיענש על מעשיך…המפגש הבא יתקיים עם יעל בלבד. בלעדיך."

הלחץ על איברי בשילוב קולה, מגרים אותי עד הקצה. אני נושם עמוק, רק לא לגמור, רק לא לגמור, רק לא לג…

אבל מירית חושבת אחרת. עוד לחיצה אחת ואני פולט אל תוך תחתוניי, תוך שמביט ביופי ובחושניות העוצמתית שמעלי. ברגל השרירית המעוצבת. והיא ניתקת ממני, הולכת לשולחנה ופונה במכשיר למזכירה, "שלחי אליי את יעל".

אני מנסה לקום, סימן קטן ממנה ואני נשאר שוכב. כשיעל שלי נכנסת היא נדהמת. היא מביטה אל מירית וזו אומרת לה, "תנקי את הבלגן שלך", וממשיכה לעבוד. יעל כעוסה ברמות אחרות. "מה אתה עושה כאן?"

"הוא בא להתלונן עלייך שאת רוצה גבר אלפא…"

"מטומטם", היא אומרת, "חתיכת סמרטוט."

ומירית מעדכנת, "אני כבר הענשתי אותו והמפגש הבא שלנו יתקיים בלעדיו, אבל נראה לי שגם את צריכה להעניש אותו."

יעל מהנהנת, פונה אליי, "קום".

אני קם. עומד מולה, מולן, בתחתוניי הרטובים-דביקים. מושפל. 

יעל רותחת. מבעבעת. אני רואה את זה בעיניה. היא ניגשת אליי. 

"תגיד לי אתה דפוק?"

ואני מתלעלע מתחיל לענות, " אני נלחם על…" אך היא מניפה ידה וסוטרת לי בעוצמה.  אני נאלם. וגם נדהם. עד לפני חודש לא הייתי מעלה על דעתי שיעל תסטור לי, תשלוט בי. מה קרה לנו? מה קרה לה? ובעיקר מה קרה לי?

"יש לי רעיון", יעל אומרת, "את יכולה לקרוא בבקשה לעמרם?"

"עמרם מהתחזוקה?"

היא מהנהנת. ולאחר מספר דקות נכנס אל החדר איש מבוגר, לפחות 55, די מלא, משופם, בסרבל עבודה כחול. לא כוכב קולנוע מבחינת המראה, אבל בעל נוכחות, גבוה, חזק, גבר.

"זה עמרם… וזה יוסי בעלי הסמרטוט. תגיד עמרם, אתה נשוי?"

"גרוש פעם שלישית."

"ועם כמה בנות מהמשרד שכבת?"

"לא מעט", הוא מחייך בגאווה.

"היית מגדיר את עצמך כגבר אלפא?"

"אני לא מתעסק בהגדרות, גיברת יעל, אני איש של מעשים."

"ותסכים להגיע אליי מחר בערב ל…?"

"בשמחה. ובעלך מה?"

"הוא יצפה וינסה ללמוד."

"לא אידיאלי אבל אני מוכן."

והוא הולך. 

יעל קרבה אלי שוב, אני מתכווץ, חושש מעוד סטירה. מה נהיה ממני? והיא בקול שוקט:

"היום לא תישן בבית. מחר תגיע הביתה שעה לפני שעמרם יבוא."

"אבל איפה אני אישן?"

"זו ממש לא הבעיה שלי", היא אומרת, "עכשיו עוף מפה".

ואני עף.

 

הלכתי לאמיר, חבר ילדות. ישנתי אצלו. למחרת הודעה: "עמרם יגיע ב7. תהיה כאן ב5 וחצי."

אני מגיע בזמן. היא באמבטיה. אני דופק בדלת. "תתקלח ותגיע לכאן. עירום."

מבצע.

מזמן לא הייתי איתה באינטימיות, כך שכשאני נכנס לחדר האמבטיה ורואה אותה במים, ברגליה השחומות, בבטנה החלקה, בשערה השחור, בשדיה היפים, אני מתחרמן. והזין שלי, החשוף, מתעורר לחיים. יעל מביטה בשעשוע בגידולו המהיר, מחייכת, "נראה לי שהעירום שלי עוד עושה לך את זה, הא יוסי?"

"את יפהפיה בעיניי, יעל, ואני מתגעגע לגופך, הרבה זמן לא היינו יחד."

"למה?"

"כי אני לא גבר אלפא…"

"אפילו לא קרוב, מותק."

היא יוצאת מהאמבטיה, אישה לא גבוהה, אך חושנית. עומדת לה מולי, מטפטפת חושניות. אני מביט בתאווה ובגעגוע. היא מתעטפת במגבת והולכת לחדר כשאני משתרך אחריה. היא משירה את המגבת, מתיישבת כשגבה אל גב המיטה. מגישה אלי קרם גוף ואני מושח את רגליה. השחומות, החלקות, המפתות כשכוכה החשוף קורץ אלי כל הזמן.

אני נהנה, זו האמת. מתחרמן, מנסה לענג אותה במשיחתי מתוך תקווה שתזרוק לי עצם. הזין שלי מתוח, מתחכך בה לעתים. היא אינה מדברת. כשאני מסיים היא מותחת רגליה, מייצבת אותן על פניי. וזה סבבה לי, אפילו מחרמן עוד יותר. 

"יעל…"

"ששששש".

ואני שותק. ממצה את הרגע. 

היא מניעה רגליה על פניי, טופחת קלות על הפנים, חוסמת שדה ראייתי. שולטטטטת

"שכב".

אני שוכב על מיטתנו והיא מתמקמת לה מעלי, ממקמת את כוכה מעל פניי. אני מתוח. האם תיתן לי למצוץ אותה?" אך היא נותרת לה ממעל, רק מאפשרת לי לתצפת, מבהירה לי, שוב, מי למעלה ומי למטה. על פניה חיוך אדנותי. 

"יעלי…"

"שששששש".

ואז היא נעמדת, מצביעה על ערימת בגדים על השידה, " תלביש אותי".

ואני מלביש אותה בחרדת קודש.

כורע למרגלותיה ותחתוני תחרה שחורים אווריריים בידי, משחיל אותם לרגליה, מהדק לאגנה הקדוש. העור שלה כה רך ומזמין. אני קם ונוטל חזיית תחרה שחורה מגרה. סוגר אותה. שוב העור השחום הבוהק שלה. ולרגע ידה מרפרפת איברי. אני נשנק.

היא עומדת מול המראה, נראית שבעת רצון מעצמה. אני מת לקפוץ עליה, לחרמן, לזיין.

היא נותנת מכה קטנה על איברי הזקור, "נראה שהוא מאשר את איך שאני נראית". משועשעת.

אני מלביש אותה בשמלה שחורה קצרצרה. מנעיל אותה בנעלי עקב תואמות, מבריש שערה. השעה 7. 

"תלבש את זה". היא מחייכת, מגישה לי שקית קטנה, מתוכה אני מוציא תחתונים משפילים. הם בצבע לילך, בהיר, עשויים מגומי שאליו מחובר רק שק אשכים. משהו ביזארי. 

היא מביטה בי בתחתוניי, נצמדת, ידה מתהדקת על איברי. "זה הגבר שלי, ממושמע ושפוט…", חושנית כל כך, מתמרחת עלי סוף סוף.

צלצול בדלת.

"לך."

עמרם בדלת. בוטח, גבוה, מחוייך. עדיין בסרבל עבודה.  הוא מביט בלבושי החריג, טופח על שכמי, "לא רוצה להיכנס ביניכם, אחי. תגיד לי ללכת ואני הולך".

אני מוביל אותו לסלון, עומדים ומחכים ליעל.

"אחי", הוא אומר, "אתה חייב להיות הגבר בבית. לקחת פיקוד. אחרת היא תדרוס אותך, אשתך הכוסית, תקשיב לעמרם".

ואז היא מגיעה.

"שב כאן, בפינת האוכל", היא מורה לי.

"פששששש, איזה כוסיתת".

יעל שלי הייתה נעלבת. אך לא יעל של עמרם.

"מה זה עמרם, באת אליי עם סרבל עבודה?"

"באתי לעבוד מותק", הוא אומר ומתחבר אליה לנשיקה. ארוכה. עמוקה. מסחררת.

והיא מסתחררת.

מאותו רגע, מה שאני רואה, זה איש מקצוע בעבודה.

הוא לא נראה מדהים כמו מוריס. הוא גבוה, חזק, אך גם מלא, ועם שפם של פעם. ומבוגר. אבל מקצוען. פערי הגובה ביניהם הם משמעותיים, תוך כדי נשיקותיו הראשונות הוא מניח ידיו על אחוריה ומניף את יעל מעלה. היא כורכת רגליה סביבו. נשיקות סוערות מועברות ביניהם, והוא הולך ולוקח אותה עד שמניח אותה על האי שבין הסלון למטבח. היא יושבת לה מולו, עיניה קרועות, מחורמנת עד מאוד. גבר אלפא היא רצתה. היא רוצה. היא קיבלה. 

הוא מתכופף אליה וטורף את פניה. ממש כך. הוא מוצץ את גבותיה, את ריסיה, את מצחה, את תנוכי אוזניה, את צווארה. היא נשנקת, מתפתלת, מייללת, מתענגת. אף פעם לא ראיתי משהו כזה. הוא בכלל לא מתעסק באיבריה הסקסיים, בעצם הוא הופך את כל איבריה לסקסיים. הוא גולש אל ידה ומחרמן אותה, את כתפה. משקיע זמן רב בלי לגשת אל העיקר. וגניחותיה מעידות שהוא עושה לה את זה, שהיא מחורמנת עד הקצה. הוא גולש את צווארה, לוקק, נושק, שואב, אך אינו ממשיך אל השדיים.

"את משהו מיוחד, גיברת יעל, כוסית אמיתית."

היא מוחמאת, ניכר כי מחכה לצעד הבא שלו. והוא עושה את הדבר הכי פחות צפוי, הוא מניף אותה ומרכיב אותה על כתפיו, כשאיברה ממש מול פיו. והוא פוסע לעבר קיר הסלון, מצמיד גבה אל הקיר. האיש הזה הוא חזק על באמת. כשהיא צמודה כך אל הקיר, הוא מכניס ראשו תחת שמלתה, מגיע אל תחתוניה ומתחיל למצוץ.

אני נדהם. הביצוע שלו אשכרה מחרמן אותי. פשוט אומן. ויעל, דבוקה לקיר, בגובה, מפרכסת על כתפיו. שדיה הנתונים בשמלתה מרקדים להם. הוא מוצץ ונושך את תחתוניה, והיא שם למעלה באקסטזה, "עמרררררםםםםם, אוווווויייייי, עמממממרררררם, זה חזזזזזק כל כך, עמררררררם." והוא נצמד חזק יותר, ראשו כמו נבלע אל תוך תחתוניה, והיא שואגת, מייללת, וגומרת.

מדהים. כבר חצי שעה הוא 'עובד' עליה באינטנסיביות מטורפת, היא גמרה, ושניהם עדיין לבושים והוא אפילו לא הגיע לשדיה. מדהים. 

עמרם מוריד את יעל הגמורה בחזרה אל קרקע המציאות. היא מביטה בו במבט זגוגי ומעריץ והיא טורפת אותו בנשיקות לוהטות חושניות. כשהיא מסיימת נשיקותיה הוא מרחק אותה ממנו מעט, מסיר נעליו וגרביו ופותח את רוכסן סרבלו. אין לו כלום מתחת לסרבל. רק גוף ענק, חזק, נטול שערות ו… כשהוא חושף איברו עיניה של יעל נקרעות. האמת שגם שלי, וקריאת הערכה נמלטת מפיה. יש לו כלי אימתני ממש. לא עבה אך ארוך מאוד וזקור מאוד.

יעל המופתעת פולטת, "מה זה עמרם?"

הוא מחייך, מצחקק, " זה? זה הביטחון העצמי שלי."

"וואוו, וואוו, ועוד פעם וואו."

היא מסירה מעליה את נעלי העקב באחת מרטיבה כפה ומתחילה לאונן אותו. בשתי ידיים. הזין האימתני שלו ממשיך לצמוח ולתפוח לגודל בלתי נתפס. יעל משתופפת למרגלותיו בעוד ידה נותנת עבודה ונרכנת אל אשכיו המגולחים, היא בולעת את האחד ויונקת אותו, ואז עוברת אל השני. עמרם, גבר העל, לא נותר אדיש. הוא מפנה ראשו לאחור, מתנשם, מתנשף, "את טובבבבבה גיברת יעל, אתתתת מממממש טובבבבה". רק לאחר מציצה שאיבה ארוכה היא עוזבת את אשכיו ונפנית לפלא השביעי שבין רגליו.

"תגיד עמרם, מישהי הכניסה לפה את כל הזין שלך?"

"מה פתאום? זה בלתי אפשרי."

"אני אנסה".

"את לא צריכה, את מעולה גם בלי זה."

והיא לוקקת את כיפת איברו. בתאוות אין קץ, בשקיקה. עמרם נענה לה, נהנה לה. נאנח לה. ידיו בעורפה. היא מחדירה אותו עוד קצת. מלקקת ויונקת. "מעולה את, יעלי, מעוללללה."

והיא מתעוותת שם תחתיו, פוערת את לועה, מכוונת את איברו אל תוך גרונה ומחדירה כמעט את כולו אל תוכה. עמרם מופתע, אינו מאמין, העונג מפלח את מבטו ואת קולו. ויעל האלופה משהה איברו העצום בתוך פיה, מריירת בכמויות אדירות, ורק אז יוצאת ממנו.

היא מנגבת את רוקה, מביטה בו כמו ילדה המצפה מאביה לממתק.

"את אלופה, גיברת יעל, אלופה."

וכבר היא מסתערת, מוצצת, יונקת, מתמקדת בכיפה, וניכר בעמרם שהוא קרוב לשיא. הוא מתפתל, ידיו על עורפה מתהדקות, היא ממשיכה בטירוף, ו…."אוווווווו, יעלי, אוווווו, את מ-ע-ו-ל-ה", הוא אומר. וגומר. ואשתי הנאמנה לשעבר בולעת את כל תכולתו אל תוכה. ושוב מביטה בגאווה מלמטה אליו, כמו מצפה לליטוף.

הוא מזכה אותה בלטיפות אבהיות, אחר מקים אותה ומחבק.

כשהוא משחרר חיבוקו היא פושטת מעליה שמלתה השחורה. בעיניי היא כוסית הורסת בתחתונים וחזייה השחורים. היא ניתקת ממנו ובאה אלי. אני קם אליה.

"מבין מה זה גבר אלפא?"

"מבין יעלי, מבין."

היא מביטה בתחתוני הלילך המשפילים שלי ובאיברי המזדקר. "אתה רוצה אותי, יוסי?"

"תמיד, יעל, ועכשיו יותר מתמיד."

ידיה אוחזות בפניי, "תראה איך אתה נראה ותראה אותו, נראה לך שאבזבז את עצמי עליך היום?"

היא אינה מחכה לתשובה, ידה אוחזת איברי הזקור. אליה. היא מניפה רגלה, מצמידה ברכה לאשכיי. אני כבר על הקצה מכל האירוע.

"יעל, בבקשה"

היא מתעלמת ממני, מתהדקת על איברי. מאוננת אותי. אני זועק,  "יעעעעלללללל" וגומר. בתחתונים.

"זה המקסימום שאני יכולה לתת לך היום, סורי", והיא חוזרת אל האליל המשופם.

 

היא חוזרת אליו, מותירה אותי מתבוסס בדביקותי. היא חוזרת אליו אל העירום הבוטח שלו, וגם שלה. כשהיא מגיעה אליו הוא מלטף את לחיה, מחייך. 

"מה שלומך, גיברת יעל?"

"נפלא"

"את נהנית עד עכשיו?"

"לא רואים עלי?"

"עוד לא ראית כלום."

ובתנועה חדה , מפתיעה, הוא מעמיס אותה על כתפו בתנוחה של סחיבת פצוע. הוא מניף אותה כאילו היא אוויר, היא נשנקת , מופתעת, והוא הולך עימה אל פינת האוכל בה אני יושב בדביקותי  ומניח אותה על השולחן. 

"על הקיר כבר גמרת, עכשיו תגמרי על השולחן, אבל את יכולה לבחור, גיברת, את התנוחה. את יכולה לשכב, לעמוד, לעמוד על ארבע, מה שבא לך…"

יעל שלי, בתחתונים וחזייה שחורים, בלי מילים, נעמדת על ארבע כשהיא על השולחן ופניה אל עמרם האדיר. הזין שלו עדיין מדולדל אבל הוא לא נראה מוטרד. הוא סובב סביב השולחן עד שניצב לצד גופה, והוא מתחיל ללטף אותה בעוז וברוך. הוא מתחיל בכתפיים ויורד אל גבה, קצת מלטף, קצת שורט. גופה נדרך, אחר מתרפק, היא נהנית מן המגע המיוחד. ואז הוא מגיע אל אחוריה. הוא משנה מיקום ומתמקם ממש מאחוריה. תחילה הוא מעסה באריכות ובמסירות כל אחד מפלחי ישבנה. גניחותיה הולכות ורמות, אחר הוא מנשק ונושך שם, עד שלבסוף הוא מפשיט אותה מתחתוניה. היא ניצבת לה שם, על שולחן האוכל שלנו, על ארבע, בחזייה בלבד, וישבנה בולט אל הגבר המגודל הזה. והוא מתחבר  עכשיו אל איברה הקורץ אליו ומוצץ אותה. הגניחות הופכות לאנקות שהופכות לשאגות, "עמרררררררם, עמררררררם… אתה אללללוף… אתה אומן… עמרררררררםםםםם". בשלב כלשהו הוא נוטש את כוכה ועובר אל פי הטבעת שלה. פי הטבעת הבתול שלה. הוא אינו בועל אותו אלא מלקלק ומגרה אותו. יעל ננערת, מתפתלת, נאנקת, ממש בוכה, "אווווווו, עודדדדדד, אתה קורע אותי עמררררררם, מה שאתה עושה לי אף אחחחחחד, אףףףףףף פעםםםםם לא עשששששה." הוא מתנתק עתה מישבנה, מתמקם לצידה, הוא מניח שפתיו על גבה התחתון הקרוב אליו, נוגס, ושולח אצבעות אל כוכה. הוא חודר אותה עם שלוש אצבעות גבריות ועבות באבחה חדה. היא מתפרקת.  "אווווווווו, ללללללללא, כןןןןןןן", היא בוכה, היא מייללת, לא ראיתי אישה במצב כזה של אורגזמה, גם לא באתרים. והוא לא מפמפם אותה, עמרם האומן. הוא מחדיר אצבעותיו, מלחך דפנותיה, משהה אותן בתוכה, נותן חצי סיבוב ואז יוצא. ושוב מחדיר. ושוב שוהה. ושוב יוצא. 

היא גומרת. אבל זו גמירה שונה מכל מה שראיתי. כי היא מתמשכת ולא נגמרת. היא מייללת, וצוחקת ובוכה ומשוררת, וגומרת וגומרת וגומרת. 

עד שהוא חודל, והיא פשוט מתמוטטת, נשכבת לה על השולחן חדלת כוחות לחלוטין. עיניה זגוגות. מעריצות. 

עמרם נותן לה דקה להתאושש, אחר מלטף אותה על ישבנה. "קומי גיברת יעל, אין לנו את כל הזמן שבעולם."

היא מתקוממת לה על השולחן, מתיישבת למולו. באיטיות ובפתיינות היא משחררת מעליה את חזייתה. 

"את יפהפייה, גיברת יעל", הוא אומר. היא מביטה בו בתחינה ובתקווה, "תודה שאתה אומר את זה עמרם. אתה גבר מדהים. מ-ד-ה-י-םםםםםם."

הוא קרב אליה, נצמד לנשיקה. עירום בעירום נוגע. אני מביט בשדיה האהובים המנועים ממני כבר חודשים. לא גדולים אך כה יפים. בפטמות הזקורות המגורות. כמה אני מתגעגע אליהם. כמה רוצה אותם. והם נמרחים על חזהו של האליל האולטימטיבי הזה, עמרם. גם בנשיקות הוא אלוף, כי הנשיקות שלו מטריפות אותה. עתה הוא נושך ומושך את שפתה התחתונה, היא מרותקת אליו, היא מיוחמת אליו למרות שתי גמירות מטורפות וחד פעמיות שסיפק לה.

ואז הוא מתנתק מנשיקתה ושוב…מניף אותה. זה משהו שראיתי באתרים אך נראה לי דמיוני לחלוטין.  הוא מניף אותה אליו, ממקם אותה מעל לאיברו האדיר ו…ומזיין אותה בעמידה. הוא פשוט מחזיק אותה בירכיה, ומקפיץ אותה על איברו. זה נשמע בלתי אפשרי והוא לא בחור צעיר, אבל הוא משהו מיוחד ממש והוא עושה זאת במקצועיות מטורפת. והיא….היא , איך אתאר תגובתה. האם אפשר לזעוק, להתפרק יותר ממה שכבר התפרקה? מסתבר שכן. היא עליו, מוקפצת כמו לא שקלה כלום, עולה ויורדת על הזין האדיר הארוך שלו, וגומרת שוב ושוב ושוב, "עממממררררםםםםם, עממממררררםם, אוווווייייייש, אווווווווו, ווווווואווווו." והוא אינו גומר. 

הוא אינו מחכה זמן רב, מניח אותה על הרצפה, קצת נותן לה להתאושש, ואני תוהה מה יהיה הצעד הבא שלו. זה חייב להיות משהו מיוחד, משהו אקזוטי, כי כזה הוא עמרם.

בינתיים ברור לי שאשתי הרגילה הפכה לנימפומנית ולעמרם ברור כי הוא רכש לו מעריצה. היא מלקקת את בטנו. היא מתמגנטת אל פטמותיו. היא שואבת כל חלק ממנו. ובכל רגע אפשרי היא ממלמלת, "עמממררררםם" . הם מתלטפים להם ברוגע. עמרם מציע שישתו משהו. היא מיד מרמזת לי בידה ואני קם, עודי מתבוסס בזרעי, להביא להם. הם שותים. שוב מתלטפים.

"אתה קוסם, עמרם."

הוא מחייך. "לקסם הבא אצטרך את שרירי הידיים שלך, מוכנה?"

"לכל מה שתגיד."

"אני צריך, מותק שכפות הרגליים שלך וכפות הידיים שלך יהיו על הרצפה."

"ככה?", והיא מתכווננת למה שאמר לה.

זו תנוחה מוזרה ואיני מבין מה הולך לקרות. נראה לי שגם היא.

עמרם ניגש אליה מאחור, הזין שלו זקור. כמה שהוא מרשים. הוא מלטף אחוריה, מחכך בה את איברו המדהים ואז….הוא מניף רגליה, לוקח אותם בידיו. יעל נותרת על ידיה בלבד. מעין עמידת ידיים, רק שהוא לא מיישר את גופה אלא מכוון אותה אל איברו. כשהוא חודר אותה היא צורחת. אני מבין את הראציונל של התנוחה, נראה לי שזו הדרך להגיע לחדירה העמוקה ביותר שאפשר. עמרם מפמפם את יעל השואגת. זו תנוחה לזמן מוגבל בגלל העומס על ידיה, אז עמרם מפמפם אותה בטירוף, היא צועקת, "עמרםםםםם, עמרםםםם, אתה חודר אותי עמממוק, הכי עמממוקקקק", לרעשים מצטרפות אנקותיו של עמרם. גם הוא מתאמץ, גם הוא מתגרה. 

"כן יעלי, כןןן, אני גומרררר יעלללי", והוא משחרר אל תוכה מטחיו, בעודה גומרת במקביל, אין בה כבר כוח, היא רק ממלמלת, "עמרם, עמרם, עמרם, עמרם…"

הוא מניח אותה והיא עומדת ומחבקת אותו ואינה עוזבת.

היא מביטה אליו מעלה, "אתה הזיין מספר אחד שפגשתי, עמרם. אתה פשוט מדהים. תודה לך על הלילה הזה."

"בשמחה נשמה", הוא מצטנע. היא מוסיפה ללטף, מתקשה להיפרד. ממש. עד שעמרם מתנתק, "צריך לקום מחר לעבודה". הוא עוטה על עצמו סרבלו, היא מלווה אותו אל היציאה. שוב חיבוק, שוב נשיקה, שוב תודה.

הדלת נסגרת אחריו.