דודה מירית
חזרנו מהטיפול הזוגי אצל מירית ומוריס בשתיקה.ישר למיטה. בשבוע שלאחר מכן אין בינינו מגע.
עד שאני מתפוצץ עליה.
"אז אני לא מוריס. אז מה? גם את לא כוסית כמו מירית."
יעל אינה עונה. פשוט מתעלמת. בלילה אני מוצא את מצעיי על הספה. חדרי נעול.
מנסה לתקשר איתה. היא מתעלמת.
עוד יום. אני פונה אליה. "מה קורה יעל? זה לא הגיוני…"
היא מסתובבת אליי, מבטה מצמית. "סתום את הפה שלך". ו…אני סותם. היא ממשיכה.
"דיברת אליי בחוסר כבוד. זה לא יקרה שוב, ברור?"
"ברור".
היא מאשרת לי לחזור לחדר. אני ישן לצידה, אבל… בלי כרית ושמיכה, גם בלי פיג'מה.
היררכיה בהיווצרותה.
עובר שבוע, מירית שולחת לי הודעה.
'שלום יוסי, זו דודה מירית. מה שלום אמא?
אני יודעת שמזמן לא נפגשנו בגלל שאמא שלך ואני קצת מסוכסכות אבל בסופו של דבר אני דודה שלך ואני מזמינה אותך ואת רעייתך לארוחת ערב אצלנו. (אצלנו הכוונה היא שהתחתנתי שוב. עם מוריס. איש מקסים שאני מקווה שגם אתה ויעל תאהבו. מצפה לכם ביום חמישי בשעה 9. להתראות.'
אנחנו מגיעים לבית פרטי של הביוקר. אלפיון עליון. היינו שם במסיבה של העבודה. בגלגול אחר. מצלצלים בדלת. מירית, בשמלה לבנה מהממת, המתהדקת על שדיה היפים וחושפת את רגליה המוקפדות פותחת את הדלת. בהודעה השנייה ששלחה נאמר : 'סיפור המסגרת הוא – אני אחות של אמא שלך. לא היינו בקשר כבר עשר שנים. אתה זוכר אותי אבל השתניתי. את מוריס אתה לא מכיר ואנחנו לא מכירים את יעל. תזרמו'.
"אני כל כך שמחה שקיבלת את ההזמנה, יוסי."
"שלום דודה מירי", אני אומר, "לא הייתי מזהה אותך. עם השיער הקצר, הבלונדיני…"
"טוב, עברו כמה שנים… ואת…יעל? נעים כל כך לפגוש אותך."
היא מחבקת אותי, הדודה. ממעכת שדיה הדשנים בחזי. משתהה בחיבוקה. מדליקה אותי. היא קצת גבוהה ממני. יפהפייה. מוריס מצטרף אלינו. יעל מריירת אליו ועליו. הוא באמת נראה מדהים. שוב חולצת פולו. הפעם כחולה. גוף חסון, עור שחום. יעל מצידה בשמלת ערב שחורה ומחמיאה.
נכנסים לסלון.
"אני עוד זוכרת את יוסי עם בולבול קטן, הייתי עושה לו מקלחות…"
כולנו צוחקים.
יעל מחמיאה לעיצוב.
"העיצוב זה מוריס. הוא אדריכל ויש לו גם טעם טוב. למה שלא תעשה לה סיבוב בבית?"
יעל קופצת על ההצעה בשתי ידיים. או אולי בשתי שדיים. והיא מתמוגגת אחריו כמוכת אמוק.
אבל דודה מירי מגבילה אותם, "אבל שיהיה הסיבוב הקצר, מוריס. בעוד עשר דקות אני מגישה את האוכל."
והם הולכים. להתחרמן, זה ברור לי.
אני נשאר עם מירית הכוסית השמיימית, המשחקת את דודתי.
במפגש הקודם רק ליקקתי את איברה ואת רגליה. אין מצב שאני לא מזיין אותה היום. אבל עלי לדבוק במשחק. היא דודה שלי ועלי לפתות אותה.
היא משקעת בי עיניה הכחולות המדהימות.
"הוא גדל מאז, דודה."
"מי?"
"הבולבול שלי."
היא צוחקת. "אני מקווה. בשביל אשתך."
היא מבקשת שאביא את האוכל לשולחן. מתחככת בי כשעובר לידה.
"את….מהממת, דודה."
"תודה, חמוד", היא מקטינה אותי.
יעל ומוריס מצטרפים. יעל נראית משולהבת.
יושבים לאכול, יעל ואני מול דודה מירית ומוריס. משוחחים.
"את יודעת, כשהוא היה בתיכון, הייתה לו חברה בלונדינית, רוני, אני חושבת, מלאה, גבוהה ממנו, שתלטנית. הייתי בטוחה שהוא יתחתן עם מישהי כזאת…"
"למרות שאני לא גבוהה ולא שמנה, הוא באמת בעל ממושמע. וכשיש עבירות משמעת הוא נענש, לדוגמה, בשבוע האחרון הוא ישן ללא כרית, שמיכה וכמובן בלי פיג'מה."
מירית צוחקת, "את מוצאת חן בעיניי, יעל.
יוסיל'ה, אני מצפה מהאחיין שלי להתנהג יפה ולהקשיב לאשתו", מירית שוב מקטינה. אני נבוך.
מנסה להחמיא למירית על האוכל הטעים, היא אומרת שמוריס בישל. יעל נדלקת.
"גם יפה וגם אופה? אתה הגבר המושלם, מוריס."
הוא מודה לה בענווה מאוסה. מסיימים לאכול.
"אמרת שהוא ממושמע, יעל. אולי תתני לו הוראה, ליוסי החמוד שלנו, לפנות את הכלים, ואנחנו המבוגרים נעבור לסלון?" מירית מציעה.
אני מתוסכל. אני רוצה לזיין את מירית היום, לא להיות מושפל. מנסה להציל את המצב, "תקשיבי, דודה, אני לא ילד ולא חמוד…", אך יעל אינה מאפשרת לי להשלים דבריי, היא אוחזת בידה את פניי, מפנה אותן אליה, קוטעת את דבריי בחדות.
"שמעת את דודה שלך, יוסי, תפנה מיד את הכלים."
"יעל, למה את…"
אך היא שוב קוטעת אותי, "בעצם, תתפשט קודם, תישאר בתחתונים ותפנה את הכלים. ברור?"
"ברור".
בת זונה, יעל הזאת, היא הולכת לקבל את הזין של מוריס האדיר הזה, ולי לא מאפשרת כלום, אבל איני מסוגל לסרב. משהו בה התקבע מעלי. אולי העובדה שהיא מרוויחה בהיי-טק הרבה יותר ממני, אולי העובדה שהיא כוסית, אולי זה שמוריס, גבר האלפא מעוניין בה כאישה, ומירית לא ממש ששה להזדיין איתי. בקיצור, היא למעלה ואני למטה.
אני נעמד למולם ובעוד שלושתם מביטים בי אני פושט חולצתי ומכנסיי ובתחתוניי אני נפנה אל הכלים בעוד שלושתם הולכים אל הסלון מחוייכים וחרמנים. בטרם תפרוש לשם, מירית ניגשת אלי מחליקה ידה על חזי, "תסיים ותצטרף אלינו, חמוד", והיא צובטת את לחיי, אחר סוטרת קלות. אני כמעט בוכה, היא מתייחסת אלי כמו אל ילד קטן, אבל האמת שזה גם מחרמן אותי. לא מבין מה יש בי שגורם להן להקטין ולהשפיל אותי? אני לא נראה מיליון דולר כמו מוריס, אבל אני לגמרי סביר.
עודי מפנה את הכלים שומע את מירית מהסלון, כשהיא פונה אל אשתי.
"אז מה את אומרת על מוריס יעל, איזה חתיך?"
יעל ממלמלת בהסכמה.
"בא לך עליו?"
"נראה לי שכל אישה נורמלית תרצה אותו…."
מירית מסכימה. יש שתיקה, ואז…
"היית פעם עם אישה, יעל?"
"לא ממש."
"היום תהיי."
את מתכוונת…"
"את יודעת, עם השנים למדתי שאנשים פשוט רוצים לעשות מה שאני אומרת להם…ואת אינך שונה יעל. את מאוד רוצה עכשיו להוריד למוריס את המכנסיים ולמצוץ לו, נכון?"
יעל מודה.
"את משתוקקת להפשיט אותו כאן במקום. מיד."
שוב היא מודה.
לתפוס את הזין האדיר שלו ולהכניס את כולו לתוך פיך."
"נכון".
סיימתי לפנות, אני קרב ומקשיב. האישה הזו מחשמלת.
"אבל כשאני אומר לך, שאני רוצה אותך. את תעזבי הכל ותבואי אלי ולא תחשבי בכלל על מוריס."
"את רוצה אותי, דודה מירית?"
"תפשטי מעלייך עכשיו את שמלתך השחורה ובואי אליי."
בשקט שנוצר אני שומע את יעל. אשתי. פושטת מעליה שמלתה. נשמעת להוראת הבוסית שלה. ואז אני שומע קולות התגפפות ונשיקות, ואת יעל שהייתה שלי, "אוווווו, דודה, את מדדדדהימממה." ושוב נשיקות ואנקות ואנחות. "אוווווווו, דודדדדה, את מטררררריפה אותי." ועוד נשיקות ומציצות.
ואז מירית… "את יודעת, גברים, לא רק ממהרים לעשות מה שאני מורה להם, הם גם שמחים כשאני משפילה אותם."
"אפילו מוריס?"
"אפילו מוריס. אבל אני לא משפילה אותו לעתים קרובות. אבל בעלך, ישמח כשאשפיל אותו.
יוסי, בוא הנה."
אני ממהר לצאת אליהם. מוריס יושב לו נינוח על הכורסה. שתי הנשים עומדות סמוכות ואחוזות זו בזו, יעל שלי בחזייה ותחתונים שחורים, חצי שקופים, יפים כל כך על עורה השחום.
"תביא לכאן כסא", אני מביא.
בינתיים מירית מחרמנת את יעל. היא נפטרת מחזייתה ומסתערת בנשיכות על השדיים שלה. יעל מתפתלת, נאנקת. "אויייייייי, מירררררית, אוווווו."
מירית מסובבת את יעל כך שהיא עומדת בגבה אליה ובפניה אלי, ידיה מעסות את השדיים בהתמדה ויעל נאנקת בהנאה ותוך כדי היא פונה אלי: "תוריד תחתונים".
אני מוריד.
"שכב על הכסא עם התחת למעלה".
אני מבצע מיד.
היא ניתקת מיעל וניגשת אלי, עומדת מעלי.
"עכשיו תגיד לאשתך מה אתה מרגיש רגע לפני שאני מצליפה בך."
"אני נרגש. אני מחורמן. אני מרגיש בר מזל. את אישה מהפנטת, דודה מירי, אישה ממגנטת."
בשנייה שאני מסיים את המשפט ההצלפה הראשונה נוחתת. אני נאנק. בכאב ובהנאה. ובעקבותיה עוד אחת ועוד אחת ועוד. היא עוצרת אחרי 8 הצלפות.
"מה אומרים?"
"תודה, דודה."
התחת שלי בוער, מירית מורה לי לשבת על הכסא והיא חוזרת אל אשתי, נושקת לה בתאוותנות.
"את יכולה", היא אומרת ליעל.
"מה?"
"לנשק את רגליי, להסיר את תחתוניי ולענג אותי למטה."
"אבל… איך ידעת?"
"קדימה מותק."
ויעל כורעת למרגלות מירית, הבוסית שלה בעבודה, הדודה המדומה שלי. היא מסתערת על רגליה, מפשילה שמלתה הלבנה, עולה אל ירכיה. היא מתנשמת ונאנקת, מתמסרת לתפקידה, נראה שהיא חרמנית על מירית לא פחות ממני. שנים התלוננה על מירית הביצ'ית והנה היא זוחלת לעברה על ארבע. היא משילה מעליה תחתוניה הלבנים, מריחה אותם ומתענגת על הריח. היא נושאת עיניה אל מירית ואומרת, "אני חושבת שבחיים לא הייתי ככה חרמנית, מירית."
"קדימה, לעבודה."
והיא מוצצת אותה למטה. במסירות מוחלטת, ביסודיות, בתאוותנות אדירה. עד שמירית מתחילה להיאנח, להיאנק, להתנועע. "יופפפפי, יעל, טובבבבב יעל, כןןןןן…כןןןןן…כןןןןןן."
כשהיא גומרת היא מהדקת ידיה על ראש יעל, ידיה ממש רועדות. והיא מרפה כשהיא נרגעת. מסדירה נשימה. היא מסמנת ליעל לקום, יעל עומדת מולה, מול היופי עוצר הנשימה של מירית, גאה בעצמה ובהישגיה.
מירית מסירה שמלתה הלבנה בתנועה חלקה ומהירה, נותרת בחזייה לבנה מפוארת על שדיים דשנים מהממים מושלמים. יעל נמוכה ממנה ומירית מדבקת ראשה בשדה. יעל באקסטזה.
בהינד ראש מירית קוראת למוריס להצטרף אליהן. תוך כדי התקדמותו לעברן הוא מסיר חולצתו, מכנסיו ותחתוניו, בעוד יעל מתפלשת בשדיים המופלאים. יש לו גוף מדהים. אני מביט בו בהערצה ובקנאה והוא נצמד מאחור אל יעל המוצצת את מירית, איברו הזקור מתחכך בתחתוניה. "אוווווווו אתם… מטריפיםםםםםם… אותתתתי", יעל נוהמת. מבעד ליעל הוא מחבק את אשתו ונושק לה.
יעל עוזבת את השדיים המדהימים, אך אינה מסתובבת אל מוריס. היא ממוגנטת למירית. מירית האלופה דוחקת אצבעותיה אל תוכה. היא מתפתלת, משתנקת, "אאוווווווווווווו, מירררררריתתתת", והיא גומרת, וצורחת ורועדת, אך מירית אינה מרפה, ממשיכה לזיין אותה באצבעותיה ומאריכה את גמירתה. זה מראה מטריף. היא ממש אומנית זיונים מירית הזאת.
כשהיא מושכת ממנה אצבעותיה, עיני יעל קרועות, שפתיה נפוחות, "את מדהימממה, דודה", היא ממלמלת, "את מהמממממת", ומירית מטעימה אותה ממיציה שלה. יעל לוקקת בתאוותנות.
מוריס מסובב את יעל לעברו, הוא פוחס את שדיה החשופים, גם נוגס, מירית מאחור מסירה מיעל תחתוניה ומתהדקת בטפיחה על ישבנה, היא נאנקת, היא בהיי , היא בטירוף. וזה חירמון אינטנסיבי בצורה נדירה. מירית מלקקת אותה מאחור, מתהדקת על שדיה בעוד מוריס יורד ומוצץ אותה, ויעל שוב גועה וגואה "ממממה…אתםםםם….עושששששים…ללללי?" היא גונחת, היא באקסטזה, היא בטירוף. והיא מתפרקת לה וגומרת. מוריס מתכופף אליה, איני מבין מה הוא רוצה לעשות ואז הוא מניף אותה בסחיבת פצוע ומניח אותה על הספה. וכבר מירית מטפסת על פניה, מביאה איברה אל שפתי יעל ויעל מוצצת אותה בטירוף. והכל קורה ברצף מטורף. הם כמו מכונה השניים האלה. מוריס מתכוונן אל פתח כוכה של יעל בעוד אשתו יושבת על פניה, מתחכך בפתחה, אך אינו חודר. רק מגרה אותה עד הקצה. יעל ממשיכה למצוץ את מירית הרוכבת עד שנראה כי מירית שוב גומרת ואז מירית יורדת ממנה, מתיישבת על קצה הספה לצידה , משחקת בשדיה. יעל, פניה משולהבות, היא כולה חרמנות, בחיים לא ראיתי אותה כך, אפילו לא קרוב לכך. מוריס מטריף אותה על פתח כוכה כבר זמן רב אך אינו חודר. היא צורחת-מתחננת…
"מורררריססססס, בבקשה, זיין אותתתתתתייי כבר".
אך מוריס ממשיך להתחכך, לגרות. מירית צובטת פטמותיה של יעל, יעל נשנקת, נאנקת, מחורמנת עד הקצה.
"מההההה…. אתם….. עושיםםםם… לייייי….אני…. מתתתתתה", והם ממשיכים בשלהם.
אני, הצופה באקט המטריף הזה מהצד, המום. מהאינטנסיביות, מהעוצמה, מהחושניות, מהמקצועיות.
"אני מתתתתחננננננתתת, מורררררריס, זייייייןןןן אותי כבררררר."
ואז…
מוריס משחיל אותה. באטרף. מתקתק אותה, בועל אותה, חורש אותה, קורע אותה. מכונת זיונים עוצמתית. קול פקיקה נשמע שוב ושוב והוא מפמפם אותה חזק חזק, הכי חזק שאפשר.
"אויייייייי….אווווווווו……אני מתתתתתה…אחחחחחח…אויייייש"
ליעל כבר אין כוח לגמור ולגמור ולגמור אבל היא שוב גומרת, מתפרקת, מיייללת, מתענגת.
מוריס יוצא מתוכה. הזין שלו עומד. עדיין לא גמר. איך זה יכול להיות?
מירית קמה אליו, הודפת אותו אל הכורסה, ועולה עליו. האישה הכי יפה, הכי סקסית בעולם, רוכבת על הגבר הכי סקסי בעולם, שתי מטר ממני. היא מכוונת איברו אל תוכה ורוכבת עליו במתינות ובאצילות. הזין שלו עצום. הוא מגורה עד מאוד, והיא, בחזייה לבנה מטריפה רוכבת עליו עד רגע לפני גמירתו. היא קמה באחת. הוא גומר על עצמו. יורה אל עבר בטנו. וכבר היא עומדת לידי.
חוץ מהמראה שלה גם הקול שלה מטריף ומגרה.
"קום, יוסי."
אני קופץ. נמוך ממנה, חוסה בצילה.
"מה היית הכי רוצה בעולם?"
ברור לי שהיא יודעת את התשובה. אבל אני אומר, "להוריד לך את החזייה ולמצוץ את השדיים המדהימים שלך, דודה."
היא מחייכת בסיפוק מזולזל, "נראה לך שמה שמוריס חתיך העל לא קיבל, מה שאשתך הכוסית לא קיבלה, אתה תקבל?"
אני מחפש את התשובה הנכונה, "…לא מגיע לי כלום דודה. זה שראיתי אותך כמעט ערומה, זה שראיתי אותך עם יעל ועם מוריס וכל מה שעשיתם, וזה שהצלפת לי על התחת היה מעל ומעבר….אבל… אני היחיד שלא גמר פה היום…. אז אם תחליטי לצ'פר אותי…"
היא ממש צוחקת. בקול.
"יוסי החמוד. תמיד היית האחיין החמוד, והעלית פה נקודה, ועדיין, אתה לא מוריס ולא יעל, נכון?"
מהנהן
"ואתה גם די רחוק מהם מבחינה חושנית, אתה לא חושב?"
מהנהן בראש מושפל.
"אבל אני מחבבת אותך, יוסיל'ה מתוק שלי…" עכשיו ידה מלטפת לחיי, צובטת אותי שם כמו הייתי ילד קטן, "ואני לא רוצה שהאחיין הקטן החרמן שלי ילך לישון מתוסכל, נכון?" ועכשיו היא סוטרת לי בקלילות, סטירות קלות ומקטינות…"אז תראה מה נעשה איתך, אתה תנשק ותלקק את החלק העליון של השדיים שלי, זה שנמצא מחוץ לחזייה."
עובר לי במוח מין זץ חשמלי, אני נרגש עד מאוד. מירית עומדת למולי, ממתינה שאמצוץ את גבעות שדיה המופתיות. ואני ניגש למלאכה בחיל ורעדה. מוצץ אותה שם, את הגבעות המשתפלות. העור שלה, לבן ושזוף, מלוח ומתוק. והיא מניחה ידה בעורפי, מדבקת אותי אליה. פסגת חיי.
"אתה רועד"
"מתרגש"
"מתוק שלי"
והיא נותנת לי צ'יפ קטן בתחת.
ואני חוזר לעבודה. מוריס ויעל לא מעניינים אותי, גם לא העובדה שהם חגגו כאן כל הלילה ואני מקבל שאריות. אני חווה את הפסגה שלי ומתענג. שיזדיינו. אני מוצץ את גבעות שדיה של היפה בנשים ולדעתי נותן עבודה טובה. כמה שהיא טעימה לי, דודה מירי שלי.
"מספיק".
אני עוצר. היא נתנה לי לא מעט זמן בשדיה הנאווים.
"תסתובב".
אני בגבי אליה. עומד לי טיל. יעל עודה שוכבת על הספה, מוריס ניקה עצמו על הכורסה. הם לא מעניינים אותי כי שדיה של מירית האלילית, החד פעמית, נצמדים אלי מאחור, היא ממוללת פטמותיי, דוחקת ומוליכה אותי לעבר הספה עד שאני ממש מעל יעל. מירית האגדית דוחקת את גבי כך שאני נשען על משענת הספה ואני מכופף מעל יעל.
ואז… מירית מהדקת כפות ידיה על אחוריי, סוחטת אותם.
""אווווווווווווווווו", אני בטירוף.
והיא לשה אותם, "מיייייייירררררררררייייייתתתתתת", אני בפירוק. היא מקנחת בשני פליקים על הישבן ומעבירה ידיה אל איברי הזקור. והיא מאוננת אותי.
"אוייייייייייי, דדדדדודדדדדה, אוווווווווו", אני בעונג עילאי, והיא מצמידה אלי אגנה מאחור ומאוננת אותי ו…. אני גוממממממררררררר, משפריץ את כל תכולתי על הבטן של אשתי תוך כדי אנחות ואנקות רמות.
"תודה דודה, תודה רבה לך."
והיא, האלה המדהימה הזו, מתנתקת ממני, היא עם מוריס עכשיו.
"תתארגנו ותצאו, חמודים, אנחנו הולכים לחדרנו. להתראות מתוקים."
והם הולכים.
אני בהיי.
מצצתי אותה. נשקתי את גבעות שדיה. היא אוננה אותי. חלום.
"בן זונה, תראה מה עשית לי."
זאת יעל שמנחיתה אותי.
"תנקה אותי מיד, עם הלשון שלך."
ואני מנקה. לוקק כל טיפה עליה אשתי מצביעה. אח"כ מתלבשים. יוצאים. בשתיקה. נוסעים הביתה. ובדרך היא מהורהרת, ואז אומרת, "אני צריכה גבר אלפא…. כמו מוריס…. כשהתחתנו הייתי סטודנטית ואתה פירנסת, אבל היום אתה תקוע עדיין באותו תפקיד ואותה משכורת ואני משתכרת יותר מפי 2 ממך, מצטערת, יוסי, אני צריכה גבר אלפא. מישהו ברמה שלי."
אני המום. מכפיות הטובה. מן הדברים. ובבית היא ממשיכה את השיחה, "בינתיים תישן בסלון, אני צריכה לחשוב על המצב החדש."
