גבירה

האלפיון העליון – חלק שני

בדרך מהטרקלין למטוס לא יכולתי שלא לחייך למראה ענבל צועדת כחצי צעד מאחורי איב, כשמבטה תקוע בישבנה של איב, מנסה להבין איך איב הולכת עם כל הדבר הזה תקוע לה בפי הטבעת.

"ערב טוב איב. שלום אדוני. אנו מאוד שמחים לראות אתכם שוב איתנו" בירכה אותנו הדיילת עם כניסתנו למחלקה הראשונה "אני רואה שיש אתכם אורחת בקבוצה. שלום גבירתי, ברוכה הבאה לבריטיש אירוויז" פנתה הדיילת במבטא בריטי כבד לענבל.

כל הכבוד לבריטיש. החברה היחידה שמפעילה מחלקה ראשונה בטיסות לאירופה. הפרטיות והנוחיות לא דומים לשום דבר אחר. 8 פינות ישיבה אישיות, כל שתיים נסגרות לתא כמעט פרטי לגמרי. היינו היחידים במחלקה. התיישבתי כרגיל בשורה הרביעית, ליד המעבר. איב הופתעה כשהזמנתי את ענבל להתיישב ליד החלון לצידי. סימנתי לה להתיישב בכיסא C. בצד השני של המעבר. הדיילת הגישו לנו כוסות גלנפידיך עם קרח והרמנו לחיים. לאחר שפטפטנו קצת ואכלנו את ארוחת הערב המפוארת עם יין בלנד אדום נפלא מסנט אמיליון, ראיתי את ענבל מפהקת ונמתחת.

"ברשותכם אני הולכת לצחצח שיניים ולישון" שמענו את ענבל אומרת כשהיא קמה והלכה לכיוון תא השירותים. האמת שאני מת על תא השירותים הזה של המחלקה הראשונה. הוא גדול ומרווח, מאפשר שלל פעילויות זוגיות. אפשר להגיד שאני חבר של כבוד במועדון ב- Mile high club. בכל מקרה, סימנתי לאיב שתתקרב ולחשתי לאזנה. איב חזרה למקומה וסגרה את המחיצה המפרידה את שני המושבים בצד ימין מן היתר.

הדבר הראשון שענבל עשתה כשנכנסה לשירותים היה להוריד את התחתונים. אלו היו ספוגים במיציה והטרידו אותה כבר כמעט שעה, אך בתוך כל הסיפורים והחוויות היא לא מצאה פנאי להוריד אותם קודם. האמת שהיא חשבה על זה כשהם עלו למטוס, אך נראה לה כמעט לא הוגן שהיא תשיל את תחתוניה המציקים ברטיבותם, בעוד איב יושבת שם עם הדבר הזה תקוע באחוריה, כאילו כלום. ענבל התיישבה על הכיור, פיסקה את רגליה והציצה לעבר הכוס שלה. הוא היה כולו אדום, כאילו כל הדם בגוף שלה זרם לשם, כמו אחרי שעה ארוכה אל מול זרם המים החמים של הג'קוזי.  ענבל העבירה את אצבעותיה בין רגליה וקירבה את האצבעות הלחות לאפה. ריח חריף של מיצי האהבה שלה מילא את נחיריה. שולח זרמים חדשים אל בין רגליה. ענבל החלה למצוץ את האצבעות המכוסות במיציה שלה וביד השניה שיחקה לעצמה בדגדגן שהלך והתקשח. ענבל החלה להתנשף בכבדות, מגבירה את קצב גירוי הדגדגן. ענבל לא יכלה להימנע מזיכרון הסיפור של איב וראתה בעיני דמיונה את איב יושבת, ראשה מחוץ בין הידיים של המאסטר והיא מתקשה לנשום. ענבל דחפה את אצבעותיה עמוק לתוך פיה, כמעט חונקת את עצמה, כמו משחזרת את הסיפור של איב. הקושי לנשום, יחד עם מראה איברה הלוהט והמטפטף, העלה את רמת החרמנות של ענבל. היא החלה להיאנח בקול, משפשפת בכוח את דגדגנה ואז בהחלטה אינסטינקטיבית, צובטת את הדגדגן בכל הכוח עם האצבעות. צרחת כאב הצביטה בדגדגן הרגיש השתלבה עם זעקת העונג מגלי האורגזמה שזרמו לאורך גופה, מותירה את ענבל מתנשפת בכבדות ושמוטה בלא בדל כוח בגופה. לאחר דקה ארוכה ענבל התרוממה, נבעתה מדמותה הפרועה והסתורה במראה וניסתה במהירות להסוות סימנים אלו ככל הניתן.

לקח לי כמה רגעים לקלוט שענבל מתעכבת המון זמן. הדיילת הייתה זו שניגשה אליי והעירה את תשומת ליבי, בחיוך רחב. התקרבתי לדלת השירותים ונעצרתי רגע לפני שדפקתי לשאול אם הכל בסדר. הקולות שעלו מהתא לא היו ניתנים לפרשנות אחרות. חייכתי וחיכיתי בסבלנות. לאחר דקות ארוכות ענבל פתחה את התא, ומיד קפצה בבהלה. אני מניח שהיא לא ציפתה לראות אותי עומד ממש בצמוד לדלת.

"אני רואה שהתעכבת קצת ענבל" חייכתי לעברה כשהסומק שוטף את פניה מיידית. "כן. יום ארוך. קצת התארגנות לפני שינה" הייתה התשובה הלא משכנעת הכי טובה שיצאה לה.

"יאללה, בואי נגיד לילה טוב לאיב ונלך לישון איזה שעתיים עד הנחיתה"

פתחתי את דלת המחיצה שהסתירה חלקית את איב. הכיסא הקרוב היה במצב ישיבה, מאפשר לי ולענבל לעמוד צמוד ולראות את איב על הכיסא הפנימי, שהפך למיטה עליה פרוש סדין לבן צחור. איב עמדה על המיטה על ברכיה, ראשה נוגע במיטה, רגליה מפוסקות קלות, אחוריה מונפים אל על ומופנים לעברנו, ידיה פוערות את פתחיה לעיננו, מבליטות את הבסיס של הפלאג שתקוע בפי הטבעת שלה.

הבטתי לעבר ענבל. היא אפילו לא שמה לב שהסתכלתי עליה. מבטה היה מהופנט באיבריה הפסוקים של איב. "את רוצה להוציא לה את הפלאג?" ענבל הסתכלה עליי מופתעת. שדיה הקטנים עולים ויורדים עם נשימותיה המואצות. מבלי לומר מילה, ענבל הושיטה את ידה לעבר הפלאג הנעוץ עמוק באחוריה של איב וניסתה בעדינות למשכו החוצה. ענבל הביטה לעברי כמו שואלת מה אינה עושה נכון. "כל הרעיון בפלאג זה שהוא נשאר בפנים ולא יוצא בכל נגיעה קלה. תתאמצי קצת יותר". ענבל הגבירה את הכוח שהפעילה, מרגישה את הפלאג מתחיל לנוע החוצה. מבטה של ענבל נעוץ בחור התחת של איב המתמתח וגדל ככל שהפלאג נמשך החוצה וחלקו הרחב מרחיב את כניסתה האחורית. איב החלה להשמיע קולות של כאב והושטתי את ידי לשלוף את הפלאג לגמרי החוצה מאיב, ענבל עוד הספיק לראות את חור התחת הפעור לרווחה, רגע לפני שהשריר של איב עשה את שלו וחור התחת התכווץ קמעה, מותיר חור פתוח ברוחב של אצבע.

ענבל הסתכלה בסקרנות עת לקחתי לידי את מה שנראה לה כזוג תחתונים מברזל, מלביש אותם לאיב, דואג שהחלק המחוספס הבולט מהצד הפנימי יכנס את תוך תעלת האהבה של איב, בטרם נעלתי את מנעול הברזל הקטן. "זו חגורת צניעות" הסברתי לענבל המסוקרנת "כל השעות האחרונות גרמו לאיב חרמנות אדירה. אסרתי עליה לגמור בינתיים, כך שחגורת הצניעות תדאג לזה שלא תתחיל לשחק עם עצמה וכך תמנע מלהמרות את פי"

התכופפתי לאיב. השכבתי אותה בעדינות במיטה, נושק לה נשיקה לחה ואוהבת "לילה טוב שפחה אהובה". סגרנו את מחיצת התא של איב מאחורינו ונשכבנו במיטות מעבר למעבר שהציעה לנו איב קודם לכן. "לילה טוב ענבל היקרה. מקווה שנהנית עד כאן". חיוך גדול עלה על פניה עת הניעה ראשה מעלה מטה, מאשרת ללא מילים. בטרם נרדמתי, עוד הספקתי לראות את תנועות הסדין של ענבל שהסגירו את מעשיה ידיה העצמאי.    

לאחר התנומה הקצרה וארוחת בוקר קלילה, נפרדנו מהדיילת שטרחה ללחוש באזני במבטא הבריטי המקסים שלה "אף פעם לא משעמם בטיסות איתך סר. תודה"

הבנות עוד נמנמנו קצת בפקקי הבוקר משדה התעופה ולקראת 9:00 הנהג עצר את הלימוזינה במרכז העיר ונחפז לפתוח לנו את הדלת לצד המדרכה. הדלת הקטנה בין החנות הענקית של גוצ'י לבין חנות הדגל הסופר מעוצבת של דולצ'ה וגבאנה הייתה כמעט בלתי נראית, לא מסגירה כלל את המתחולל בפנים. צלצלתי בפעמון ונפנפתי לשלום למצלמה מעל הדלת. הדלת נפתחה והתחלנו לרדת במדרגות הלא מוארות לתוך מה שנראה כמרתף חשוך. כשהגענו לקצה המדרגות הסתנוורנו מהאורות שנדלקו לפתע מכל עבר, הופכים את מה שנראה כמרתף אפל לחלל עצום ומעוצב בקפידה. קולבים ומדפים מלאים בבגדי עור וויניל וצעצועי מין מכל הסוגים והמינים.

"כמה טוב לראות אותך סר. התגעגנו" הסתובבתי וחיבקתי ארוכות את ונסה. "שלום איב הזונה, מאוד שמחה לראות אותך יקירתי" ניגשה ונסה לאיב ונישקה אותה בשפתיה, מרגישה בלשונה את הלשון של איב. "ומי זאת הילדה?" שאלה אותי ונסה בעודה עומדת ליד ענבל, מקיפה אותה ובוחנת את גופה מקרוב. "קצת רזה לטעמי, אבל הי, אתה המאסטר" צחקה ונסה בעודה מפליקה לענבל באחוריה, מקפיצה אותה ממקומה.

"זו ענבל" צחקתי "היא מבלה איתנו כדי ללמוד קצת על אורח החיים שלנו" ולענבל הסברתי "ונסה היא מעצב בגדי הפטיש המובילה בלונדון. הגישה לסטודיו והחנות כאן היא רק בהזמנה אישית. אנחנו האנשים הכי פשוטים שמגיעים לכאן, אם ונסה תשתה קצת תשמעי על כוכבי קולנוע ופוליטיקאים מוכרים שבחיים לא היית מדמיינת אותם עוטה בגדי עור"

"באנו להלביש את ענבל למסיבת 'גן העינויים' הערב. יהיו שם למעלה מ- 1500 אנשים ואני לא רוצה שהיא תרגיש יוצאת דופן"

"סליחה מאסטר" פנתה אליי איב "אני יכולה לגשת לשירותים?"

הנהנתי בראשי ולהפתעתה של ענבל איב נעמדה באמצע החדר והוריד את החצאית שלבשה. ענבל אולי שכחה, אך חגורת הצניעות לא אפשרה לאיב להגיע לאיבריה התחתונים, לא כל שכן לעשות בהם שימוש כלשהו. פתחתי את המנעול הקטן ובעדינות הורדתי ממנה את החגורה.

"את יכולה" אמרתי ואיב רצה לחלק האחורי של המרתף, כשרק חולצתה לגופה.

"ונסה, תוכלי לטפל בענבל?"

"וודאי" חייכה ונסה והסתובבה לענבל "תתפשטי!"

ענבל הסתכלה עליי ואח"כ על ונסה, מנסה להבין האם היא רצינית. מבטה של ונסה לא הותיר כל מקום לספק, גם המראה שלה, אמזונה כהת עור המתנשאת לגובה 1.85 מטר, לבושה בחצאית עור שחורה ובמחוך עור אדום, נראה שלא הותיר לענבל כל ברירה. "אל תדאגי" אמרתי לענבל "היא רק הולכת להתאים לך בגדים למסיבה הערב".

ענבל הייתה נבוכה. היא אמנם ראתה לא מעט בשעות האחרונות ובעיקר הרבה מאוד מאיב, אך כעת היא נדרשת להתפשט בפני אשה זרה לחלוטין וגם בפניי. ענבל הורידה את המקטורן והחולצה הלבנה, מוסרת אותם לידיה המושטות של ונסה, שקיפלה את הבגדים יפה והניחה על הספה, מושיטה ידיה לענבל לקבל את יתר פרטי הלבוש. ענבל נעצה מבטה ברצפה ופשטה את מכנסיה המעוצבים מושיטה גם אותם לונסה.

"מקסימה" אמרתי לענבל בעודה עומדת רק בתחתונים וחזייה מכותנה לבנה, בגזרה שאפילו סבתות טיפה מודרניות כבר לא לובשות, מבליטים את גופה הלבן לגמרי. ענבל הרימה את מבטה הנבוך אליי. אני חייב להודות שהופתעתי קצת. משהו בגזרה של המכנסיים הצליח להסתיר את אחוריה המפוארים. תחת כמעט לא פרופורציוני לגופה הרזה. מהסוג שאני הכי אוהב, שישר מתחשק לי להפליק לו. "את ממש סקסית" הוספתי, בעוד כל גופה מסמיק בוורדרדות קלה.

לונסה נמאס קצת. היא נעמדה צמוד לענבל, ראש וחצי מעליה. "תני לי לעזור לך" אמרה ונסה בתקיפות ופתחה את סוגר החזיה של ענבל והורידה ביעף את החזיה. ענבל הספיקה לכסות בשתי ידיה את שני שדיה הקטנים. ונסה נעמדה על ברכיה לפני ענבל והפשילה את תחתוניה עד הקרסוליים "וואו!" אמרה ונסה כשהיא קלטה את שכבת השיער הפרועה שהסתירה לגמרי את מבושיה של ענבל "לא ראיתי כזה הרבה זמן. את לא מורידה בכלל?" אמרה ונסה מרימה את מבטה מהיער שנגלה סנטימטרים מעיניה "ואיזה ריח נעים" הוסיפה ונסה בצחוק גדול "מישהי פה חרמנית שחבל על הזמן". ענבל ניסתה ללכת צעד אחורה, לברוח קצת מהסיטואציה הכה אינטימית. ידיה של ונסה היו מהירות יותר, תופסות בכוח את אחוריה של ענבל, מצמידות את מפשעתה לפניה של ונסה. "רגע, תני להנות מזה קצת" חייכה ונסה, הצמידה את אפה למפשעה של ענבל ולקחה שאיפה גדולה מריח מיצי האהבה שלה "תראו איזה יופי היא נוזלת, מיציה מתגברים על מחסום השיער וזולגים על ירכיה" אמרה ונסה בעודה מוציאה את לשונה ומעבירה אותה על רגליה של ענבל, מהברך, לאט לאט לאורך כל הירך, בואכה תיבת האהבה המוסתרת שלה.

"ענבל. את בסדר?"

ענבל כמו התנתקה לפתע מהסצינה המביכה והמחרמנת בה הייתה שקועה כל כולה יחד עם ונסה, הרימה את עיניה לכיווני, מופתעת לראות את איב, עירומה לגמרי, עומדת על ארבע, אחוריה מופנים לעבר ענבל ונסה, ידיה קשורות האחת לשנייה מאחורי גבה, וכל שיווי המשקל שלה נסמך על פיה המכסה את איברי.

"נראה לי שכן" ענתה ענבל "אף פעם אישה לא נגעה בי ככה" הוסיפה בלחש בעברית תוך שהיא מסיטה מבטה למטה לונסה שפיסקה את שפתיה התחתונות של ענבל, מושכת הצידה את רעמת השיער הבלונדיני המכסה את פתח האהבה שלה, ודחפה פנימה את לשונה, גורמת לענבל לפסק יותר את רגליה ולהצמיד את אגנה לפניה של ונסה. הלשון של ונסה עשתה שמות בענבל, שולחת גל אחרי גל של עונג לאורך כל גופה של ענבל. המחזה היה מרהיב. רעמת השיער השחור של ונסה בולטת ליד גופה הצחור של ענבל, לשונה מרפרפת על דגדגנה התופח של ענבל ומדי פעם חודרת עמוק לתוך ענבל, מטריפה אותה בתנועות מעגליות.

תפסתי את ראשה של איב בשתי ידיי והתחלתי מוריד ומעלה את פיה על איברי המחורמן. פניה של איב האדימו ועיניה התחילו לדמוע קלות. אחזתי בראשה חזק יותר, דוחף את איברי הזקור עמוק אל פיה, מרגיש את גרונה נפתח לכבודי. מחזיק אותה כך, איברי עמוק בתוכה, סותם לגמרי על כניסה של אוויר דרך פיה. מנסה לנשום במהירות דרך האף הצמוד לבטני. האדמומיות בפניה תופסת גוון סגלגל, עיניה ואפה זורמים ללא שליטה, מרטיבים אותי ואת פניה. מחזיק חזק בראשה, גופה מפרכס קלות מחוסר האוויר, אך עם ידיה קשורות מאחורי הגב אין לה כל דרך להתנגד או סתם לזוז. אני מושך את ראשה למעלה בדיוק רגע לפני שגם מיצי הקיבה שלה מצטרפים לחגיגה, ראשה נופל על רגליי בעודה משתעלת מחוסר אוויר, הריר שהצטבר נפלט מפיה וזורם לאורך גופה העירום הרועד כולו עם כל שאיפת אוויר נקי הממלאת את ריאותיה הריקות. מלטפת בעדינות את שערה ומתפנה להביט במחזה המרחש לפני. ענבל עודנה עומדת, רגליה פסוקות ככל הניתן, ראשה של ונסה תקוע עמוק במפשעתה וידיה תופסות את אחוריה של ענבל, מפסקות בכוח את ישבניה, אצבעותיה משחקות בחור התחת של ענבל. "כן! עוד!" אני שומע את ענבל אומרת לונסה "ואוו! אל תפסיקי!" היא מוסיפה כבר בצעקה. שתי ידיה תופסות את רעמת השיער השחורה של ונסה כמו מבקשות להרגיש עוד ועוד מונסה בתוכה. תפסתי את ראשה של איב והחזרתי אותו למקומו על שרביטי, מכניס אותו עד גרונה ומוציא לגמרי, לתת לאיב נשימה קטנה של אוויר. תנועות הזיון של פיה הולכות ונהיות מהירות יותר, מושך בחוזקה בשערה ומוציא ממנה זעקת כאב, המשתלבת עם צרחות העונג של ענבל. פתחתי את עיני בדיוק בזמן לראות את ענבל קורסת על ונסה תוך שהיא צועקת ושואגת בלא שליטה "אני גומרת! כןןןן!". זה היה יותר מדי אפילו עבורי וגמרתי עמוק אל תוך גרונה של איב, שוב שולח אותה למסע רעידות והשתנקויות עת מטחי זרעי היכו בדפנות גרונה.

"בואי אישה יפה. צריך למצוא לך בגדים למסיבה הערב. אבל לפני כן אני חייבת לגלח אותך קצת. תלבושת המסיבה לא תוכל להסתיר את כל זה" אמרה ונסה והושיטה את ידה לענבל שהייתה שרועה על הרצפה. ענבל תפסה את ידה של ונסה ונעמדה. "אף פעם לא הורדתי את השערות שם. זה לא כואב?" ונסה חיבקה אותה, עוטפת לגמרי את כל גופה הערום של ענבל וצחקה "רק אם תבקשי יפה". ונסה וענבל התרחקו מאיתנו, חבוקות, לכיוון חדר האמבטיה.

חיבקתי את איב שישבה עליי. מתענג מארומת גופה. מלטף את שערה. "החברה שלך ענבל הולכת לחזור מפלצת. בעלה לא יבין מאיפה זה בא לו" צחקתי. "תודה רבה מאסטר שהסכמת שהיא תהיה איתנו. ראיתי שהיא אחת משלנו" חייכה איב.

"קומי. תביאי את החבל השחור מהתיק"

איב הגישה לי את החבל המבריק, הורידה את חולצתה ונעמדה לידי. רגליה פסוקות. ידיה שלובות למעלה מאחורי ראשה. מבליטה את החזה ואת אגנה. בדיוק כפי שלימדתי אותה. כרכתי את החבל סביב צווארה מאחור, בדיוק במחציתו, כך שקצותיו נופלים קדימה. נעמדתי לפניה והתחלתי ליצור קשרים כל כמה סנטימטרים לאורך החבל. בערך במחציתו, בדיוק היכן שדגדגנה הנפוח מציץ מבעד לשפתותיה, יצרתי כמה קשרים גדולים צמודים האחד לשני. ניגשתי מאחוריה, תופס את קצוות החבל  המשתלשלים בקדמת גופה ומושך אותם במכה, בין רגליה, מותח אותם בקו ישר לאורך עמוד השדרה שלה וקושר ללולאה שיצר החבל על צווארה. מתכופף למטה, מפסק את שפתיה בפיסוק רחב ומשחיל את החבל לאורך איברה, מוחץ את הדגדגן שלה, מצמיד את הקשרים הצפופים בדיוק במרכז בין שפתותיה. ניגש מאחוריה, מפסק את פלחי ישבנה, ומותח את החבל ביניהם, מוודא שקשר גדול במיוחד נוגע בדיוק בפתח פי הטבעת שלה. מלפף את גופה שתי וערב בקצוות החברה שנותרו, יוצר לכל אורך חזית גופה מבנה של מעוינים סימטריים מהחבל ההולך והנמתח. שדיה נמחצים תחת הקשירה, היא יכולה להרגיש את הלחץ של החבל על צלעותיה ובטנה, אך יותר מהכל היא הרגישה את הקשרים הצפופים המוחצים את כל האזור שבין רגליה, החל מדגדגנה לאורך כל חריץ האהבה שלה ועד לפי הטבעת מאחור. התרחקתי ממנה קצת, מקיף אותה, נהנה ממראה היצירה שעל גופה.

"תתקרבי אלי שפחה"      

היא החלה הולכת לכיווני בעוד אני הולך ומתרחק לתוך החנות. עם כל צעד היא חשה את החבל המשתפשף לכל אורך גופה.

"ראש למעלה! זקוף!"

היא מתחה את צווארה בעוד היא ממשיכה להתקרב אליי, גורמת לחבל הקשור קשרים קשרים בין רגליה לצרוב את כל עונתה, להתחכך בחור האחורי שלה. פרט לנשיכה הכמעט בלתי מורגשת של שפתיה לא ניתן היה לראות את חוסר הנוחות משפשוף החבל על גופה. לא ניתן היה לראות גם את החרמנות שהחלה להבנות בתוכה, מרטיבה את החבל המתוח בין רגליה, מה שמגביר את חוסר הנוחות, עובדה שהיא כשלעצמה גרמה לה להתחרמן עוד יותר.

"וואו! איזה יופי" שמעתי את קולה של ענבל מאחורי "איב את נראית מדהים ככה"

שנינו  הסתובבנו לכיוון ענבל ונעתקה נשימתנו. ענבל עמדה שם לבושה בבגד גוף שחור עשוי עור, בדוגמת רשת, שכיסה את כל גופה מן הצוואר ועד לכפות הרגליים. ענבל הסתובבה מאפשרת לנו לראות את התלבושת המקסימה מכל הכיוונים. עורה הלבן מבצבץ דרך הרשת, בניגודיות מדהימה לפסים השחורים של הבגד. ענבל הייתה בלי חזייה ופטמותיה הוורודות הזדקרו החוצה מבעד לרשת השחורה שחצתה בשתי וערב את שדיה. בבגד הגוף היה פתח מוארך סביב מפשעתה, שכוסתה בתחתוני עור אדומים קטנטנים כשהפס האחורי שלהן קבור בין פלחי ישבנה. לצווארה ענדה ענבל קולר אדום מאוד רחב, מהודק היטב באופן שהכריח אותה למתוח את צווארה מעלה על מנת לאפשר לאוויר לחדור אל ריאותיה. הנעליים לרגליה, אדומות גם הן, התנשאו על עקבים של 15 ס"מ, שחייבו את ענבל להתרכז בכל צעד שמא תיפול אפיים ארצה.

"את מדהימה ונסה. הפכת את הברבורית הונילית לדוגמנית פטיש! לא יהיה אחד שלא יבהה בה ויחמוד אותה במסיבה הערב"

"אתם לא באמת חושבים שאני אלבש את זה למסיבה במועדון?" שאלה ענבל, מסמיקה כולה. גם ככה, כאן במרתף כשרק אני ונסה ואיב רואים, היא לא ממש חשה בנוח להסתובב עם הלבוש (או בלי הלבוש) הזה.

"וודאי שכן יקירתי" השיבה ונסה במהירות ובתקיפות "אל תפחדי. זו לא בדיוק מסיבה מהסוג שאת מכירה. כולם יהיו לבושים בצורה פטישיסטית יוצאת דופן, אחרת לא יתנו להם להיכנס" הוסיפה איב בניסיון להרגיע את ענבל "גם אני לא אהיה לבושה בבגדי השבת שלי"

"אולי היא אפילו תלך בדיוק כך" חייכתי, מסב את תשומת הלב לאיב שנראתה קצת כאילו גם היא לבושה בבגד גוף רשת, רק שהחורים ברשת אצלה היו גדולים בהרבה והבגד היה החבל שעטף ולחץ את גופה. איב עמדה ברוגע. הדקות האחרונות בהן כולנו התרכזנו בענבל נתנו לאיב אפשרות לעמוד בלא תנועה. מרגישה אמנם היטב את החבלים הצמודים לגופה, אך מצליחה להימנע מחיכוך החבל על עורה שנגרם עם כל תזוזה שלה.

"עלי בריצה למעלה והביאי מהאוטו את השוט הקצר! מהר!"

איב קפצה ממקומה והחלה לרוץ במעלה המדרגות אל הדלת של החנות. מרגישה את החבל המתחכך בעורה, מרגישה את הקשרים שבחבל שנמצאים בדיוק בין רגליה, צורבים את איבריה האינטימיים יותר ויותר עם כל מדרגה. כשהגיעה למעלה לדלת איב עצרה לרגע. היא הייתה ערומה לגמרי, החבל סביב גופה לא מסתיר דבר. היא שיערה שהשעה הייתה סביב 11 בבוקר, כלומר החנויות מסביב כבר נפתחו והרחוב, למרות שעדיין אינו מפוצץ באנשים, וודאי אינו ריק. מבט מהיר לכיווני הבהיר לאיב שאין מקום להתלבטות. איב פתחה את הדלת החוצה, מסתנוורת מאור היום ונרעדת קלות מהצינה שבחוץ שמייד הפכה את עורה לברווזי, מוסיפה עוד עשרות נקודות חיכוך בינו לבין החבל. לאחר פחות משתי דקות כבר ראינו את הדלת נטרקת חזרה ואיב רצה במהירות במורד המדרגות. איב נעמדה ליד שלושתנו, מתנשפת כולה, עיניה דומעות מכאב החבל החורך את עורה ובעיקר את איבריה האינטימיים. "בקשה מאסטר" הושיטה ידיה לעברי, מבטה מופנה מטה "השוט הקצר".

"כל הכבוד שפחה. מגיע לך פרס" חייכתי אליה. היא אפילו לא הספיקה להחזיר לי חיוך לפני שהסטירה נחתה על לחייה הימנית, מותירה את דוגמת כף היד שלי על פניה.

"תודה מאסטר" אמרה איב בגאון מבעד לדמעות שהחלו לזלוג על לחייה.

"לא לזוז". התחלתי לפתוח את הקשירה, משחרר ממנה אנחת רווחה עם כל שחרור של חתיכת חבל שמחצה את גופה. שיחררתי בעדינות את הקשרים שהיו רטובים לגמרי לאחר שכמעט נדבקו עמוק בין שפתיה התחתונות ופלחי ישבנה. נתתי לה לעמוד כך כמה דקות להירגע, בעוד שלושתנו סובבים סביבה מתבוננים בפסים הרבים שהותיר החבל על גופה. חלקם סתם פסים ורודים דקיקים וחלקם ממש שריטות מדממות קלות.

"בואי" הושטתי את ידי לאיב והשכבתי אותה על גבה על השולחן הענק במרכז החנות "קפלי ברכיים ופסקי את רגלייך שפחה"

"בואו תעזרו לה להחזיק את הרגליים פסוקות" פניתי לונסה וענבל "זה לא יהיה לה קל לבד"

ונסה חייכה אליי, ניגשה לרגלה הימנית של איב ומתחה אותה החוצה ככל יכולתה, משעינה את כובד משקל על איב כדי לקבע את הרגל במקום. ענבל, במבט חצי שואל, ניגשה לרגלה השמאלית של איב וחיקתה את מעשיה של ונסה.

העברתי את אצבעותיי בין רגליה של איב. מפסק את שפתותיה ורואה, מריח ומרגיש את הרטיבות. איב יודעת בדיוק מה הולך לקרות והגירוי כמעט בלתי נסבל.

לוקח צעד אחורה ובתנועות איטיות אך קבועות מתחיל להצליף עם השוט סביב שפתיה התחתונות של איב. רואה איך בכל הצלפה השט פוגש את עורה של איב, צורב בכל מפגש של אחד מקצוות השוט בשפתי הכוס שלה. מדי פעם מצליף את ירכיה הפנימיות, מסמן גם אותן, מרגיש איך איב הולכת ונכנסת לשלווה הפנימית שלה. מתמכרת לקצב הקבוע של צריבות השוט. מתגרה. מתייחמת. מגביר בעדינות את הקצב והעוצמה. היא כבר לא יכולה להבחין היכן בדיוק כואב. כל האזור בין רגליה בוער, אך היא מרחפת מעל הכאב, שקועה בעונג. העונג שבכאב. העונג שבלרצות אותי. לא מרגישה כבר את הבנות שמחזיקות לה את הרגליים בפיסוק הרחב. האנקות השקטות הופכות לזעקות בלתי של כאב מהול בריגוש מטורף.

"תפסקי את השפתיים בשבילי" לחשתי לה בשקט. איב הורידה את ידיה אל בין רגליה וחשפה את הדגדגן שלה. אדום. נפוח. רגיש בצורה בלתי רגילה. היא עוד הספיקה לומר "בבקשה מאסטר" לפני שהצמדתי את אצבעותיי זו לזו והתחלתי לסטור לדגדגן עם כף ידי. כל מכה מקפיצה את כל גופה של איב. האינסטינקטים שלה מתבלבלים. מצד אחד הגוף מנסה לברוח מהכאב, מכריח את ונסה וענבל להשתמש בכוח רב על מנת להחזיק את רגליה פסוקות. מצד שני הדגדגן כמו מנסה לפגוש את היד. להתקרב. להרגיש יותר את המגע. את הכאב. "לא לסגור. תשאירי את הדגדגן בולט החוצה". המשכתי והגברתי את הקצב. סטירה לדגדגן. ועוד אחת. בדיוק באותה נקודה. ממשיך בלי להפסיק. איב מתפתלת כולה. "תודה מאסטר! בבקשה על תפסיק" צורחת כבר בלי אבחנה. "עוד לא!" הבהרתי והוספתי עוצמה לחבטות החוזרות והנשנות של ידי בדגדגן שלה. "בבקשה מאסטר! אני לא יכולה יותר להתאפק!" צבטתי בכל הכוח את הדגדגן העצום "את יכולה"

"כןןןן! אני גומרתתתת!" גופה של איב התקשח כולו לרגע ומייד החל לרעוד כולו. הבנות כבר לא יכלו להחזיק את רגליה. אני המשכתי להחזיק בכוח את הצביטה בדגדגן, היד שלי רודפת אחרי הגוף המתעוות של איב. שיחררתי רק כשהרגשתי את הצוף מתחיל לצאת. ברגע כשעזבתי את הדגדגן כבר לא ניתן היה לעצור את הזרם ואיב המשיכה להשפריץ עוד ועוד, מרטיבה את השולחן והרצפה.

נשכבתי לידה על השולחן. אוסף אותה לחיקי. עוטף אותה בחיבוק. נותן לה את כל הזמן להירגע. להסדיר את נשימתה. להפסיק את זרם דמעות האושר. 

לאחר דקות ארוכות התרוממנו. ונסה ישבה על הספה. ערומה מביטנה ומטה. ידיה מפסקות את שפתותיה, מבליטות את החלק הפנימי הוורדרד על רגע עורה השחום. אצבעותיה משחקות עם עצמה. נכנסות ויוצאות מפתח האהבה שלה. מחליקות לנגיעה קלה בפי הטבעת. עיניה עצומות. כאילו אין אף אחד מסביב. בתוך עולמה שלה. ענבל ישבה לידה. מביטה מוקסמת באצבעות השחורות העסוקות בעינוגה העצמי של ונסה. ענבל עצמה לבשה מעיל שחור ארוך שהגיע כמעט לרצפה. קדמת המעיל הייתה פתוחה, מבהירה כי ענבל אינה לובשת דבר מתחת. בידה החזיקה שקית עם סמל החנות – אמזונה ענקית המחזיקה שוט בידה האחת וויברטור ענק בשנייה.

"אני חושב שמגיע לכולנו שינה טובה לפני הערב. בואו בנות, הולכים" קמתי וסייעתי לאיב לקום איתי. ענבל קמה אף היא, מתקשה לנתק את מבטה מונסה המאוננת ליד, והושיטה לאיב מעיל בדיוק כמו שלה, לכיסוי גופה העירום.

"ביי ונסה יקירתי" ניגשתי אליה, מקיץ אותה רגע ממחשבותיה "נפגש בערב!"

עודכן לאחרונה

4 מחשבות על “האלפיון העליון – חלק שני”

  1. סינגל מאלט עם קרח במחלקה ראשונה בבריטיש? מה זאת הברבריות הזו

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)