"אני מוכן לשלם לך כמה שתרצי, רק קחי אותי להיות תחתייך, תני לי להרגיש את הכוח שלך נוחת עלי שוב ושוב, תאפשרי לי לשרת אותך, להיות בקרבתך, להקל עלייך, להיות שם בשבילך."
אחרי לא מעט הודעות שנשלחו אלי בסגנון הזה ואחרי לא מעט התעלמויות ותשובות כמו: לא תודה ויש לי כבר נשלט או אני מוותרת שלא עזרו להפסיק את התחינות והבקשות לקבל ניסיון, החלטתי לנסות ולחשוב על לאפשר לסמרטוט חסר עמוד השדרה הזה את ההזדמנות לשכנע אותי לתת לו הזדמנות להיות תחתי חד פעמי.
ניסיתי לחשוב מה אעשה איתו, במה הוא יכול להועיל לי, איך הוא יכול להקל עלי ויותר מכל, האם יש מאחורי כל הדיבורים האלה גם משהו אמיתי שיודע להיות כנוע.
יש לא מעט מאונני מקלדת, נשלטים בשלט רחוק וזייני מח ברשת. רב הדגים שעולים בחכה אינם ראויים כלל להיקרא דגים. הם זבל. חד משמעי.
למצוא נשלט אמיתי, מישהו שבאמת צריך את זה, חי את זה, זקוק להרגשה הזו אינה ענין של מה בכך והם לא רבים. אבל כשמוצאים אחד כזה, זה כמו לדוג דג זהב עם באר בלתי נדלית של משאלות.
מלבד זמן, אין לי הרבה מה להפסיד אם אאפשר לו להציג לי את מרכולתו ואולי, רק אולי, יתברר שהוא אחד מיחידי הסגולה ההם.
כתבתי לו שאני נותנת לו הזדמנות אחת לשכנע אותי לתת לו להיות לרגלי ושעליו להוכיח לי, מעל לכל ספק, שהוא ראוי להיות שם.
אמרתי לו שעליו לדאוג לנו למקום שקט ורגוע שניתן לעשות בו מה שאחפוץ ושצעקות לא יהוו בעיה.
אמרתי לו שאינני מעוניינת בכספו או במתנות. אני מעוניינת במי שהוא ובמה שיש לו להציע לי ובמידה וזה יעלה בקנה אחד עם מה שאני מחפשת, חייו ישתנו מהקצה לקצה. אך אם אתאכזב, זו תהיה הפעם האחרונה שהוא יראה או ישמע ממני והוא יאבד כל זכות לפנות אלי.
לקח לו בערך 6 דקות לענות לי וההודעה הייתה קצרה מאד:
"גבירתי, לא אאכזב אותך. אדאג לדירה דיסקרטית במקום נוח עבורך. אני מאושר מההזדמנות"
אוקי, חשבתי לעצמי. לפחות לא השתפך והבטיח הבטחות באורך שטיח קיר שלא מודבק טוב לפרקט. זה סימן לא רע. קצר ולעניין אומר שהוא מבין את המשמעות ואת ההזמנות שנפלה לחיקו.
במקום כלשהו בתוכי, החל לנענע כנפיו פרפר התרגשות קטן.
לא הרשיתי לו אבל הוא התנועע בכל זאת. כאילו הוא יודע משהו שאני לא מוכנה לחשוב עליו. אולי הוא הדבר האמתי. הנשלט שיאפשר לי להפסיק לחשוב על הכל, יוריד ממני את עומסי היום יום, את המשימות המטרידות, יעסה את גופי הדואב בלילות, יכין את ארוחותיי, ידאג שרכבי תמיד יהיה עם דלק ונקי, שהבית שלי תמיד יריח כמו כביסה נקיה, שתמיד תחכה לי ארוחה חמה כשאני חוזרת הביתה מיום עבודה ארוך ושהצד שלי במיטה יהיה חם עבורי, עוד לפני שכנסתי תחת השמיכות.
וזו רק ההתחלה. יש כל כך הרבה דברים שהוא יוכל לעשות עבורי אם הוא האדם הנכון.
אבל האם באמת יש אדם כזה? האם זה בכלל אפשרי לעשות את כל מה שאני מבקשת?
אני מקווה שכן. אני מפנטזת שכן. אני זקוקה לאחד כזה.
אני רוצה לישון בלילות. לתת למוח הקודח לי את האפשרות להירגע, לחלום, לנוח.
כמה מגרה זה נשלט שעושה עבורי את הכול. אותי זה מרטיב לראות מישהו עושה משהו עבורי. מתוך הרצון שלו, מתוך הבנה של המהות של מה שהוא עושה.
לא בשביל לקבל תמורה.
בשבילי.
מתי כבר הולכים לדירה הדיסקרטית הזו?!
מה זה החרא הזה?