אריה ישב ללמוד קצת אחרי יום העבודה, רעש בית המדרש היטיב איתו אחרי השקט של המשרד
בבוקר.
לפני שנה, כשהם הבינו שעלות הטיפולים גבוהה משחשבו בתחילה, אריה עזב את שעות הבוקר
בכולל, ועבר לעבוד באופטיקה של גיסו. אמנם רקע בתחום לא היה לו, אבל בעזרת הראש החריף
שלו, אריה הצליח להשתלט מהר מאוד על עבודת הכספים. וכך כל בוקר הוא היה פותח במשרד,
עוזר להקים עוד סניף חדש, מלווה עובד צעיר, עוזר במה שצריך, ובשעות אחר הצהריים, הוא היה
יושב בבית המדרש ללמוד, לנסות להשלים את הקצב של חבריו.
הוא אהב את רעש הלימוד, את רשרוש הדף והריח שנודף מהספרים הישנים. כולם ידעו שבשעות
האלו, אין להפריע לאריה. כל כולו בלימוד.
אבל הטלפון רטט בכיסו, הוא התעלם והמשיך, מנסה לפתור סוגיה קשה. הרטט המשיך ואריה
החליט לנתק את הטלפון, אף אחד לא יפריע לו בלימוד. הוא הוציא את הטלפון הקטן, ועל הצג הופיע
המספר של המרפאה של ד"ר מתן. טוב, זה כנראה מצריך מענה. חמש שיחות שלא נענו מהמספר
הזה, גרמו לאריה לקום ממקומו ולצאת החוצה, למקום בו ניתן יהיה לדבר בפרטיות.
"מרפאה שלום" ענה לו קול נשי צעיר.
"שלום, חיפשו אותי מהמספר הזה, זה אריה אייזנבך"
"זו בטח רותי האחות, חכה אני מעבירה אליה את השיחה" בצלצול הרביעי הוא נענה.
"חדר אחות שלום, מה אפשר לעזור?"
"שלום חדר אחות, מדבר אריה אייזנבך, מישהו חיפש אותי?"
"כן, תודה שחזרת. פשוט הנייד של אשתך לא זמין, ורציתי לסיים את העבודה, מקווה שלא הפרעתי
לך" היא אמרה בקול חצי מתנצל "ד"ר מתן בקש למסור שהגיעו התוצאות של הבדיקות של מיכל,
והכל תקין, אבל אתה לא נתת את הבדיקה שלך עדיין, אז אנחנו מחכים לזה". האחות סיימה את
דבריה ואריה נשאר דומם. הבדיקה. "אתה שם?" היא שאלה כשלא שמעה אותו עונה.
"כן, תראי, לגבי הבדיקה הזו…" הוא השתהה, מתלבט איך הוא יסביר לה שיש בעיה עם בדיקת זרע,
והרב עוד לא אישר לו "אני אשתדל שזה יהיה בהקדם, אני רק מחכה לאישור".
"אישור? אישור על מה בדיוק? אשתך לוקחת הורמונים, מזריקה לעצמה חומרים, ולך יש בעיה עם
זרע בתוך כוס?" הוא לא רצה לעצבן אותה, אבל כנראה גרם לה לקצת עצבים. "סליחה, לא התכוונתי
להתנפל עליך" היא התנצלה מיד.
"זה בסדר, את לא חייבת להבין" הוא הרגיש שהוא הולך על חבל דק עכשיו, זה הזמן לסגת מהשיחה
"טוב, אשתי תהיה אתכם בקשר לגבי התור הבא והבדיקות" הוא סיים את השיחה, ניתק את הנייד
והניח אותו עמוק בכיס המעיל, שלא ירגיש אם יהיו הפרעות נוספות.
הלימוד כבר לא היה אותו לימוד, ההפרעה הזו שיבשה לו את היכולת ללמוד כמו שצריך. במקום
הסוגיה בגמרא, הוא ראה את עצמו בשרותים נוגע בעצמו בשביל להביא לאחות את מנת הזרע שלו.
האותיות קפצו לו מול העיניים, רוקדות ריקוד בתוך שלולית לבנה. הוא הרגיש טפיחה על השכם
שגרמה לו להתעורר מהחלום "מה קרה היום רב אריה?" שאל אותו אחד הלומדים הקבועים.
"הכל בסדר, סתם כנראה העייפות משתלטת עלי" הוא פיהק להוכיח את עייפותו "אולי אני אלך
מוקדם היום הביתה" הוא סגר את הגמרא בעדינות, מלטף את הכריכה החומה וקם ממקומו.
הוא צריך לשאול את הרב על הבדיקה הזו, אבל איך הוא ידבר על זה? הבושה, אוי הבושה שלו. אבל
האחות צדקה כל כך, רק שהיא לא מבינה את ההשלכות ההלכתיות של בדיקת הזרע. איך הוא יוציא
ל"ע זרע לבטלה?! התחושה הקשה מלווה אותו גם בבית.
"אריה, הכל בסדר?" מיכל שאלה כשהיא נכנסה הביתה, שעה קלה אחריו "אתה לא נראה טוב.
אכלת? שתית?".
"אני בסדר, התקשרו מהמרפאה של ד"ר מתן. את לא הייתה זמינה, אז הם התקשרו אלי" הוא
התיישב על הספה, מביט ברעייתו באהבה "כל הבדיקות שלך, ברוך ה', תקינות לחלוטין. אבל הם
בקשו שאני אעשה בדיקת זרע" הוא שוב הרגיש איך הדופק עולה לו, רק מלדבר על הבדיקה הזו.
"בסדר, אם זה מה שצריך. תשאל את הרב מה לעשות, בטוח יש פתרון" כמה שהיא תכליתית, הוא
חושב לעצמו, אוהב אותה יותר.
שיחת הטלפון עם הרב היתה מביכה מאוד, אריה תיאר לו בקווים כלליים את התקופה שהם עוברים,
את הבדיקות שמיכל עושה, את התרופות והזריקות, ואז זה הגיע, בדיקת הזרע המאיימת. אבל הרב
הרגיע את אריה "כל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו, יש קונדום הלכתי, וזו לא בושה. ובעזרת
ה' כעת חיה אוזמן לברית של הבן היקר שלכם".
את הבדיקה עצמה הם עשו לפי ההוראות של רופאת הנשים בסניף ליד הבית, רופאה שמכירה את
העולם החרדי מספיק זמן, כדי לא להחמיר את התחושה שלהם. התוצאות נשלחו למרפאה של ד"ר
מתן.
מיכל התעוררה מוקדם, הם צריכים להגיע לתל אביב הבוקר. אתמול המזכירה התקשרה אליה,
ובקשה שהם יבואו, כל התשובות מוכנות כבר במערכת, והם יכולים להתחיל בטיפול. היא עמדה מול
הארון, מתלבטת מה ללבוש, אם הרופא יצטרך עוד בדיקה, אז היא צריכה משהו שיהיה לה נח,
חצאית רחבה או משהו שהיא לא תצטרך לפשוט במיוחד, אבל אם הוא לא יבדוק, אז אולי משהו יותר
צר ומחמיא… לא, זה לא רק בשביל או בגלל ד"ר מתן, היא מרגיעה את עצמה, היא מתלבשת ככה
גם בשביל בעלה, וגם בסתם יום כיף עם חברות, אבל אז ידה עוברת על הלחי, ולרגע אחד היא
נרעדת. טוב, היא לא מאמינה שכל פעם צריך בדיקות, היא לובשת חצאית צרה כהה, וחולצה בהירה
עם כפתורים כהים, המראה המושלם.
אריה חוזר מהתפילה, והם יוצאים ביחד. הפעם היא מותרת, ידה נשלחת אל רגלו של אריה "תודה
שאתה איתי בתוך התהליך הזה" היא אומרת לו בשקט.
"מה חשבת? שאת תהיי בזה לבד?" הוא מחייך אליה, והעיניים שלו מחממות אותה במבטן
"התלבשת קצת חגיגי היום, יש משהו מיוחד בבית ספר?" הוא שואל כדרך אגב, כבר אחרי הביקור
הקודם הוא הרגיש בהתרגשות שלה מד"ר מתן, אבל אז חשב שזה נורמלי, ביקור אצל רופא חדש,
תקווה חדשה…
"לא, מזמן לא לבשתי את החולצה הזו, נזכרתי בה הבוקר" היא מסמיקה לרגע.
הנסיעה ממשיכה בשקט יחסי, מוזיקה חסידית שקטה מנעימה להם את הדרך. אריה מחנה בחניון
הקטן הצמוד למרפאה, והם כבר במעלית, בדרך המוכרת, המלאה תקווה.
שוב המזכירה, שוב ההמתנה, שוב הנעימות המתנגנות להם ברקע למבט הכחול החודר והמרגיע של
ד"ר מתן.
"מיכל, הגיעו כל הבדיקות, זה נראה תקין. רק נאזן אותך הורמונלית, ואת בדרך להריון" הוא מחייך
ואז מוסיף "בעזרת השם, כמובן. רק תתארגני לבדיקת אולטרה סאונד, נבדוק את מצב רירית הרחם
והזקיקים שוב" מיכל קמה ממקומה, היא זוכרת את המיטה הלא ממש נוחה, הסדינים בצד. "אני
מוכנה" היא אומרת כשהיא שוכבת על המיטה, החצאית מקופלת על הכיסא בצד, יחד עם התחתונים.
הפעם אריה עומד לידה, מסתכל גם הוא, מנסה לפענח את גווני השחור אפור שנראים על המסך. –
"מעולה, התמונה ממש מתאימה ליום שלך למחזור, אני מרוצה" ד"ר מתן מחייך אל מיכל החשופה,
ושולח חיוך קטן גם לאריה "אל תדאג, יהיה בסדר" אריה לא בטוח אם החיוך הזה מעודד אותו, או
החיוך של הרופא למיכלי שלו, מערער אותו קצת.
"את צריכה עזרה לקום? תעשי את זה לאט" הוא מיד מוסיף.
"תודה דוקטור, היום בעלי איתי" אריה עוזר למיכל לקום, והם חוזרים לחדר הגדול. מיכל מחייכת
מעודדת, ואז ד"ר מתן אומר בקול רציני "ואריה, הגיעו התשובות של הבדיקות שלך, גם אתה כנראה
תקבל קצת טיפול. אני רוצה לשלוח אותך לבדיקה נוספת לפני שנתחיל". אריה לא ידע מאיפה זה בא
עכשיו, יכול להיות שיש לו בעיה? שמשהו לא תקין אצלו?
הם יצאו מהרופא, שקועים כל אחד מהם במחשבותיו, בהרהורים השקטים שיוצאים מהלב.
"אריה, אני הולכת רגע לשירותים" מיכל השאירה אצלו את התיק שלה ונכנסה לדקה של שקט עם
עצמה. אריה ישב עם ספר תהילים קטן כשהוא שמע קול פונה אליו "סליחה, אתה אריה אייזנבך,
נכון?" הוא הרים את העיניים, רואה מולו את האחות של המרפאה, הוא סימן שהוא מסיים את פרק
התהילים, וענה לה "כן, אני אריה" קול של תבוסה יצא מגרונו, בלי כוונה מיוחדת.
"בא, תכנס רגע לחדר שלי" היא נכנסה לחדר, והשאירה את הדלת פתוחה "לגבי השיחה שלנו, רציתי
להתנצל על התגובה שלי" היא השפילה מבט.
"זה בסדר, אני לא מצפה ממישהי כמוך שתבין את רזי ההלכה, את החומרות והאיסורים" הוא כבר
התחיל לקבל את זה, שלולא הבדיקה שעשה, הם לא היו יודעים על הבעיה שלו, כך שהכול יצא
לטובה.
"מישהי כמוני? מה זה כמוני?" היא שאלה שוב מתריסה לעומתו.
"את יודעת…"
"אף פעם אל תזלזל במי שעומד מולך" היא אמרה מנסה לקלוט את מבטו, שנשאר קבוע בספר
התהילים שבידו "אתה לא היחיד שלמד בחייו משהו". הוא לא התכוון לזלזל, אבל היא לא בדיוק
נראית כמו מישהי שהתורה היא נר לרגליה.
"לא מזלזל חלילה, סליחה אם העלבתי את הגברת" הוא רצה כבר לברוח מפה, למה מיכל מתעכבת
כל כך, אבל משהו השאיר אותו ישוב "אז מה הרקע התורני שלכם? אם מותר לי לשאול".
"שלכם? אתה רואה פה עוד מישהי חוץ ממני?" היא ענתה, שונאת יותר מתמיד את ההרגל לדבר
בלשון רבים "האמת היא שאני באה מרקע …" היא הפסיקה את המשפט כשמיכל נכנסה לחדר
"אריה, חיפשתי אותך, לאיפה נעלמת? אנחנו זזים?".
"לא נעלמתי, רק האחות פה הסבירה לי לגבי הבדיקה" הוא מלמל בשקט.
"תודה לכם על ההסבר" הוא פנה אל רותי האחות.
"בשמחה, אם יהיו לכם שאלות לגבי הטיפול, אני זמינה כל היום" היא חייכה אל הזוג הנחמד כשהם
יצאו, תוהה בינה לבין עצמה, מה היא חשבה כששוב התנפלה עליו ככה.
היא כבר שנים לא חיה את הרחוב הדתי, מה אכפת לה איזה בדיקות הוא לא עושה? איך הוא
מדבר? היא סיימה לחנך את האנשים האלה, שנים בפנים גרמו לה לפרוק עול.
הנסיעה חזור היתה מהירה, מיכל התחילה את היום באיחור, יודעת שמנהלת בית הספר מסתכלת
עליה שוב במבט מוכיח, מבט ששורף לה את הנשמה עם כל איחור בגלל הטיפולים. אריה התיישב
מאחורי המחשב שלו, במשרד השקט, עובר שוב על הבדיקות. מנסה לעכל את הנתונים של ספירת
הזרע שלו. הוא יעבור עוד בדיקת הדמיה, רק לראות שאין חסימות בצינור הזרע שלו, ואחר כך טיפול
הורמונלי. הוא ממש מקווה שאכן ככה הם יעלו על המסלול המהיר לילד.
אבל המספרים לא מסתדרים לו, נתוני המכירות מתערבבים עם מספר הטלפון של המרפאה, היד
נשלחת אל הנייד והוא מניח אותו במקומו, מה יש לו להתקשר לשם?! הוא נלחם בעצמו, יודע שהוא
לא אמור להתקשר לשם סתם.
בדיקת ההדמיה עוברת גם היא, מבטו של הרופא חתום, אין ממנו תשובות בתוך הבדיקה, הכל יעבור
לרופא המטפל. התשובות ניתנות לאריה על דיסק, את הפענוח הוא יקבל רק עוד עשרה ימים.
הסקרנות לגבי התשובה הורגת אותו, והרכב נוסע לתל אביב מעצמו.
"סליחה" הוא פונה למזכירה "יש אפשרות למסור לד"ר פישלובסקי את הדיסק לפענוח?"
"ד"ר מתן יגיע עוד חצי שעה, אתה יכול להשאיר את זה אצל רותי האחות, היא תעביר לו כשהוא
יגיע".
"תודה רבה" הוא עונה לה, ופונה לחדר האחות, רותי בשיחה ערה בטלפון, מחליפה מתכונים וחוויות
מאירוע "סליחה, אני לא רוצה להפריע" הוא מסדר את המגבעת על ראשו "אפשר רק להשאיר את זה
פה לד"ר מתן?" רותי מסמנת לו בידה שישב, עוד רגע היא מתפנה.
"טוב מאמי, נדבר יותר מאוחר, אני צריכה לעבוד" היא אומרת לשפופרת האפורה, ומניחה אותה
במקומה.
"שלום לכם" היא פונה אליו בשפתו "אפשר להשאיר את הדיסק אצלי, ואני אגיד לד"ר מתן שיחזור
אליכם בהקדם", רותי מחייכת לעצמה, היא לא התבלבלה.
"תודה רבה" אריה כמעט וקם "עוד שאלה, לגבי מיכל אשתי. הזריקות קצת כואבות לה, זה נורמלי?"
עם כל זריקה שהיא מזריקה לעצמה, הלב של אריה נשבר. רק לדעת שזה טבעי.
"כן, לצערנו זריקות של הורמונים יכולות להיות כואבות, תגיד לה שתתקשר אלי, אני אנחה אותה איך
להמעיט את הכאב" היא רואה את הצער בעיניו, והחמלה שבליבה גואה.
"תודה רבה על השירות" הוא עדיין יושב.
"אריה, אתה צריך עוד משהו?" היא שואלת, עכשיו כשהוא מרים את המבט לכיוונה.
"סתם, לא משנה"
"זה משנה, אם נשארת לשבת מול אישה זרה לך" היא יודעת לגעת בנקודות הכואבות האלה.
"פעם קודמת אמרת משהו על הרקע שלך, אבל זה לא קשור לטיפול, לא משנה" הוא כבר נעמד, נוגע
ביד אחת במגבעת, בודק שהיראת שמיים שלו עדיין מעליו.
"הייתי נשואה לאחד כמוך" היא אומרת בשקט "אולי לא ממש כמוך, קצת פחות מודרני" היא מחייכת,
מבינה את הפער בין המודרניות לגבר שעומד מולה.
אריה עדיין עומד "פחות מודרני ממני, יש דבר כזה?" הוא נזכר בכל הפעמים שמיכל מציקה לו על
הסגירות שלו.
"כן, בעלי לשעבר למשל, אף פעם לא היה מנהל את השיחה הזו. גם לא איתי כשהייתי אשתו" היא
משתתקת, נזכרת בימים אחרים, כשהכול היה נראה לה חשוך ושחור.
אריה מתיישב "יש לי כמה דקות, אם זה בסדר מבחינתכם" העיניים שלו קבועות ברצפה, רק
האוזניים שלו כרויות לשמוע כל מילה, כל הגיה של האחות.
"אתה לא חייב, אני כבר לא מתאבלת על החיים האלה" באמת לא נעים לה לספר את זה ככה, בכל
זאת, הוא מטופל שלהם במרפאה.
"מה שמתאים לכם" הוא אומר "אם זה נח לכם לדבר, אני יכול להקשיב". המילים יוצאות מפיו והוא
כבר מתחרט עליהן. מה היא תחשוב עליו? מה הוא עושה פה? צלצול של שיחה נכנסת קוטע את
המחשבות שלו, גיסו היקר מציל אותו מנפילה. אריה עובר לקול המקצועי שלו, "כן, מעולה, אז תשלח
לי את זה למייל. אני עוד חצי שעה בערך נכנס למשרד ואני אבדוק לך הכל". ברוך השם, נמנעה ממנו
האי נוחות של השיחה.
"אם יש לך מייל, אני אגיד לד"ר מתן לשלוח לך לשם את התשובה הכתובה".
"איזו תשובה?" אריה לרגע לא מבין.
רותי מרימה את הדיסק "זוכר? הבדיקה שעשית. בשביל זה באת היום, לא?"
אריה ממלמל תודה, וכותב את הכתובת על נייר לבן קטן. הוא ממהר לרחוב, מנסה להסתיר את
הרגשות המוזרים שצפים בו פתאום.
תודה מחכה להמשך
נראה סיפור עם הרבה אקשן
אקשן ואמוציות, שם המשחק.
תודה, מת לראות מה הולך להיות עם האישה, סיפור מדהים ואותנטי
תודה
וואוו
זה רק הולך ומשתבח 🙂
תודה רבה דרדסית
בכיף.
סוף סוף תוקנה הטעות, ששייכה בהתחלה את הסיפור של דרדסית לפופינס….
הסיפור נפלא, נוגע בצומת העצבים ברגישה של בית חרדי שורשי שמשהו מתחיל להתפתח שם, ואם בפרק הראשון הרמיזות היו יותר לכיוונה של האישה, בפרק הזה נפתחת זירה נוספת ומרתקת של אריה…
תודה.
אם לא היו הפתעות, לא היה סיפור.