אסיפת הורים – אירוטיקה חרדית – חלק שביעי

"שלום" הדלת נפתחת, ובעלה חזר הביתה מוקדם מהצפוי "אפשר להפתיע אותך? חשבתי שנצא קצת ביחד, נחזק את היחסים שלנו".
מירי היתה בהלם, היא ניסתה להיזכר מתי בפעם האחרונה הם יצאו ביחד, עשו משהו רק שניהם, היא לא ממש זכרה. תמיד הילדים והמשפחה המורחבת, באו לפני הזוגיות שלהם.
"בשמחה, אני כבר מתארגנת. מתי חוזרים? הילדים יגיעו סביב שלוש" היא אומרת בקול, כשהארון מולה פתוח והיא מתלבטת מה ללבוש.
"ביקשתי מאחותי שתבוא אחרי הסמינר לשמור עליהם" הוא משיב מהמטבח, והיא שומעת את הקומקום רותח "להכין לך משהו לשתות?"
מירי מנסה להבין מה קרה לבעלה, ממתי הוא יוזם משהו. היא לא בטוחה שהוא יודע איך היא שותה את הקפה שלה, מתי הוא הכין לה כוס קפה…
הם יושבים אל השולחן במטבח, מירי הוציאה עוגיות שאפתה הבוקר, והקפה החם מחמם את האווירה שביניהם.
"אז מה התכנון שלך ליום הזה?"
"לא חשבתי על משהו מיוחד, ביקשתי מחבר שיחליף אותי בישיבה" הוא משתתק לרגע "לא יודע, אני רוצה להרגיש חבר שלך. לעשות איתך מה שבא לך".
"טוב, אז אני רוצה לשבת בבית קפה נחמד, להתפנק עם עוגת גבינה טובה. ואם ממש בא לך, אפשר לנסוע לים".
"אין חוף שאפשר להיכנס אליו ביחד. למרות הקור של תחילת הסתיו, בטח יהיו נשים חשופות על החוף".
"אז לא" היא משתתקת, הנה שוב חזר הבעל שלה לתפקיד הרגיל שלו.
"טוב, נראה כבר. בואי נצא, שנספיק לחזור בערב".
מירי עוד מספיקה לשים בתוך שקית קטנה, כמה דברים לאכול ומגבת, למקרה שימצאו פיסת ים מתאימה.
הדרך עוברת עליהם בשקט רגוע. ניגון חסידי שקט מלווה את הנסיעה מערבה. היא נזכרת בנסיעה שלה להרצליה, וחום מתפשט בבטן שלה. מין נעימות מוכרת, ששייכת למפגש אסור. היא מחייכת לעצמה, עוצמת את העיניים, מנסה להעלות שביבי זיכרון מהיום ההוא. היא מרגישה את ידו של בעלה נחה בשלווה על ירכה, היא מניחה את ידה על כף ידו החמה.
"אולי ניסע לחוף בהרצליה?" היא אומרת פתאום.
"הרצליה? את מכירה את החופים שם?"
"לא יודעת, אפשר לנסות להסתובב שם, לבדוק אולי נמצא שם משהו שקט" היא מנסה להיזכר איך מגיעים לדירה ההיא, אולי היא תהיה ספונטנית מספיק, ותיקח את בעלה לדירה כזו. אבל אין סיכוי, הוא בחיים לא יסכים. רק המחשבה על 'דירה לפי שעות', מעלה בה ותעלה גם בו, את האסוציאציה השלילית.
הרכב נעצר ליד הטיילת, הים מולם והם מחפשים מקום לעוגת גבינה טובה, להתפנק. במרחק קצר, בעלה מוצא את המקום, כשהשלט 'כשר למהדרין' מוצמד לשם בית הקפה.
מלצרית צעירה ניגשת אליהם ובחיוך גדול מציעה להם את התפריט "תיהנו, אני כבר חוזרת".
מירי קלטה את המבט המהיר של בעלה, עוקב רק לרגע אחרי הצעירה שנעלמה לתוך המטבח. היא גירשה את רגש הקנאה שעלה בה לרגע, שמחה לדעת כי בעלה אחרי הכל, אנושי.
"שתי כוסות קפה ועוגת גבינה אפויה" בעלה אומר למלצרית כשהיא מתקרבת אליהם.
"תרצו עוד משהו? להשאיר את התפריט?"
"לא, תודה" מירי עונה במקומו.
הם יושבים אל מול הים הפרוש, גלים קטנים עולים ממנו, מותירים קצף לבן אחריהם. שקט. ככה מירי רוצה לבלות. לשכוח מהכל, להתמזג עם המים ואדוות הגלים.
"אני מצטער" הוא אומר פתאום.
"מצטער? על מה?"
"על הכל. על מה שהביא אותך לקשר המוזר עם שלמה, על זה שלא הייתי איתך מספיק, ועל ההתפרצות שלי עליו. הוא מסכן הבחור. אין אפוטרופוס…" הוא משפיל את עיניו כשהמלצרית מתקרבת ומירי מודעת לתנועה הזו, לניסיון שלו להוכיח שהוא בסדר.
"לא יודעת איך נפלתי לתוך הקשר הזה".
"זה בסדר ליפול, זה אומר שאנחנו אנושיים. אבל השאלה היא איך קמים מנפילה כזו. ולכן אנחנו כאן הבוקר" הוא לוגם עוד מהקפה המתקרר "כבר עברה תקופה מאז, אני רוצה שנרגיש מספיק בנוח לדבר על הכל".
"על הכל?" מירי שואלת בחשש.
"כן. מבטיח לנסות ולהכיל הכל. את מספיק חשובה לי כדי שאני אנסה לבוא לקראתך" הוא מתחיל "ואני יודע שהקשר עם ההוא, חסר לך".
מירי נשארה ללא מילים, איך הוא יודע. "למה אתה אומר את זה?"
"מירי יקרה, גבר יודע להרגיש את התשוקה שבוערת אצל אשתו. ומאז, אין לך רצון. אנחנו ביחד וטוב לנו, אבל זה פחות מהתקופה ההיא".
הוא מתחיל להסתבך, היא חושבת לעצמה.
"חשבתי הרבה על מה שאמרת, שאני המרוויח מכל הסיפור, אני מבין עד כמה את צודקת".
"רגע, אתה משכנע אותי לחזור לקשר עם שלמה?" מירי לא האמינה למה שהיא שומעת.
"לא קשר ממש, אבל עם שיחת טלפון שתחזק אותך, אני מוכן להתמודד" הוא אמר את המילים מהר, פוחד להתחרט תוך כדי. הוא ידע שהוא אומר משהו מסוכן, שאולי אין ממנו דרך חזרה, אבל מירי חשובה לו, ואם החופש הזה יעזור לה להיות איתו יותר, הוא מוכן לספוג את זה.
"אני לא אעשה משהו שיסכן אותנו, את המשפחה שבנינו. התבגרתי כנראה בתקופה האחרונה" היא ענתה נחושה, מנסה להבין מה עבר לבעלה בראש.
"מירי, תסתכלי עלי לרגע" הוא הישיר אליה מבט "אני מבין שאנחנו שונים, ושיש לך רצונות. לא את הכל אפשר וזה ברור. אבל אם שיחת טלפון תעשה לך טוב, אז אני מוכן להיות זה ששובר כללים".
הם לא דברו על זה יותר, אבל משהו התיישב ביניהם עד סוף היום, מין פיל לבן שאסור לדבר עליו.
מירי הקישה את המספרים ביד רועדת. היא לא דמיינה לעצמה שהיא תתרגש כל כך.
הוא ענה בצליל חיוג הרביעי, ומירי כמעט וניתקה כבר.
"שלום" הקול שלו יציב, רגוע.
"שלום" היא ענתה, מחכה שיזהה אותה, מתפלאת שעדיין לא זיהה.
"כן, אפשר לעזור?"
"ברור שאפשר, אתה לא מזהה?" השתיקה מילאה את המרחק שביניהם.
"מירי. אוי מירי, סליחה שלא זיהיתי, פשוט אני עם נייד חדש, ולא כל המספרים עברו. אבל כלום לא משנה, מה את עושה פה?" הדופק שלו בשמים, הוא מתיישב על הספה שמאחוריו, מפחד לאבד שיווי משקל.
"קיבלתי סוג של אישור להיות איתך בסוג של קשר" היא מתפתלת סביב התשובה.
"לא הבנתי כלום".
"עזוב, ספר לי מה קורה איתך? איפה אתה עכשיו?" היא עצרה לרגע, נזכרת בנסיבות שגרמו לעזיבה המהירה שלו בעבודה "ואני מבקשת סליחה, באמת".
"זה בסדר, עברתי כבר את שלב הכעס, גם עלייך מירי".
מירי שומעת את המילים שצורבות לה בנשמה, היא יודעת שהיא אשמה במה שקרה. חוסר הזהירות שלה הוביל לפיצוץ הזה.
"שלמה, אין לי מילים. אני פשוט לא חשבתי…"
"עזבי את זה. רק מלשמוע את הקול שלך, ואני כבר מתגעגע" היא מרגישה את הרעידה הקלה בקולו, וכל מה שהיא רוצה עכשיו, זה לקחת אותו בידה ולצעוד הרחק מפה.
"מה אתה עושה היום?" היא מעזה לשאול "בחיים בכלל".
"אוי" הוא נאנח "אם רק היית יודעת מה עבר עלי בתקופה האחרונה".
הוא נושם עמוק ומתחיל לספר "יום אחרי שבעלך גילה, ודאג שאני אעזוב את התלמוד תורה, התחילה לי סערה בחיים. הזוגיות חוותה משבר רציני, אנחנו עדיין בתקופת שיקום, והתחלתי לחפש עבודה" הוא נאנח, מנסה להסתיר את סערת הרגשות שלו מהשיחה הזו "מירי, זה לא קל לאבד את החיים שלך ככה".
"שלמה, אני מצטערת. זכותך המלאה לסגור את השיחה שלנו עכשיו" היא כבר כמעט מנתקת.
"לא, עד שהתקשרת, אני אתן לעצמי עוד כמה רגעים לשמוע אותך. אז עזבי הכל, איך נפתלי החמוד"?
"בסדר, מתאקלם לרב החדש" היא משתתקת, אין לה מה להוסיף. למה היא התקשרה בכלל? מה היא חשבה לעצמה, שהוא מחכה לה בזרועות פתוחות? שהוא יתן לה שוב את ליבו, אחרי שחוסר הזהירות שלה גרם לכזה סחרור בחיים שלו?
"שלמה, אני מתנצלת, אני חייבת לסיים" היא החליטה להיות זו שתנתק ראשונה "היה טוב לשמוע ממך".
"גם ממך. תודה שהתקשרת".
כשהשקט נשמע בבירור, היא הוסיפה פתאום "ואני זמינה בעיקר בשעות הבוקר" וניתקה, לא יודעת ולא רוצה לדעת, אם הוא שמע את המשפט האחרון.
כשמירי פותחת את הדלת היא רואה רק קופסה קטנה על השטיח הדהוי מרוב שימוש. היא מתכופפת להרים את הקופסה, תוהה מאיפה הגיעה ומה היא מכילה. בחדר, היא מתיישבת על המיטה ופותחת את האריזה החומה. אריזה סתמית כל כך. בלי פתק או סימן היכר.
שקית קטנה מונחת בפנים, לא מצדיקה את הגודל של האריזה, ופתק קטן מוצמד אליה: אשמח לפגוש אותך, הבאתי לך משהו למפגש, אם יהיה.
היא לא צריכה שאף אחד יסביר לה מי חתום על הפתק הלא חתום. היא הרי יודעת. היא אמרה שהיא זמינה בשעות הבוקר, אז זה בטח שלמה, הכין לה הפתעה. היא מסובבת את הקופסה, מנסה לדלות פרטים נוספים, לשווא.
מירי פותחת את השקית, בתוכה מונח חלוק יפה. מירי נוגעת בבד העדין וצמרמורת עוברת בגבה. מזמן היא סימנה לעצמה את החנות שמוכרת חלוקים כאלה, היא אפילו אמרה לבעלה משהו על זה, היא בטוחה. ועכשיו, הוא שלח לה חלוק יפה. הצבע הסגול הכהה עטף אותה. היא הוציאה את החלוק מהשקית, מודדת תחילה על הבגדים. אבל כשאני אגיע למקום שיוחלט, אם אני אגיע, החלוק יהיה בלי כל הבגדים.
היא עומדת עכשיו מול המראה בחדר שלה, מתפשטת מול המראה. היא אוהבת את הגוף שלה, את הקימורים המושלמים. היא נשארת בחזייה ותחתונים בלבד. ועליהם היא לובשת את החלוק הכהה. הצבע מחמיא לה, מעלה סומק קל בלחייה. היא עוצמת עיניים ומדמיינת את שיקרה, ואולי כבר קרה בחלומותיה הרבים.
היא מרגישה אותו קרוב אליה, היא מניחה את ידיה על השדיים, מעל החלוק, ונהנית מהמגע הקל. הבד הכפול מקשה עליה את ההנאה והיא מכניסה את ידיה בין הבדים, מרגישה את העור החם, נעים למגע. היא מעסה את שדיה קצת, רק קצת, היא אומרת לעצמה. מתיישבת על המיטה ורגליה מפוסקות מעט. יד אחת שלה, עוזבת את השד ויורדת אל בין רגליה, אל הבד המשתפך לו, נכנס ומלטף אותה. וידיה מלטפות גם הן, אוהבות.
היא מריחה את ריחו של הגבר האסור, את המעשה האסור, והחום מתפשט לו בין רגליה, מציף אותה. היא נשכבת על המיטה, כמעט ומרגישה את הכובד שלו מעליה.
היא נותנת לעצמה לחלום בהקיץ. מותר לה מדי פעם, היא משכנעת את עצמה. והיא גם לא עושה משהו אסור, זה רק החלומות…
רק איפה ומתי, מקננות בתוכה השאלות. הוא לא כתב איפה ומתי.

2 מחשבות על “אסיפת הורים – אירוטיקה חרדית – חלק שביעי”

  1. וואיי חשבתי שאין יותר מה לסבך ממה שסבכת כבר… מסתבר שיש????
    מחכה בכליון עיניים להמשך.

    תודה רבה ????

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)