אנה מריה באימונים לקראת בואו של ההגמון

…..אנה מריה התרכזה במלאכת הקודש. היא לא הפריעה לקולות המגיעים מן העבר השני של קיר הזכוכית להפריע לה. היא מצצה, ליקקה, שאבה והפליאה בי את תענוגות פיה. אפילו המציצות של האחות מרי לא השתוו למה שהילדה התמימה הזו ידעה לעשות בי. עמדתי לגמור בכל רגע, אבל אנה מריה חשה בכך, הסיטה את ראשה לאחור והביטה בי בחיוך של מנצחת………

 

לאנה מריה יש שדיים מושלמים
השדיים האלוהיים של אנה מריה

אנה מריה באימונים לקראת בואו של ההגמון
קיראי לנזיר
קיראי לנזיר אמרה אם המינזר לאחות מרי שמיהרה לבצע.
"נזיר, אני זקוקה לעצתך היום" אמרה אם המינזר משהתייצב מולה.
"מחר, שוב מגיע הוד קדושתו ההגמון לביקור במינזר, ואתה יודע שהוא אוהב מתנות קטנות. גליה עזבה והאחות מרי כבר היתה אצלו, מי לדעתך תוכל לשמש אותו הפעם?"
אה, זו לא בעייה עניתי, תני לו את אנה מריה.
"אנה מריה"? שאלה אם המינזר "הרי היא כל כך צעירה וחסרת נסיון. היא קטנטונת. ההגמון עם הזין הענק שלו, יקרע אותה. היא עוד לא מוכנה. אולי אתה תיקח אותה לכמה שבועות להכנה? קח אותה, תכין אותה"
לא עניתי
מה אתם אומרים?
"לא יכול", אמרתי לאם המינזר. "לא יכול, פשוט לא מסוגל"
אם המינזר הביטה בי במבט מזרה אימים: "לא יכול? אתה? אתה ממרה את פי?"
"לא גבירתי, לא ממרה, אני פשוט לא מסוגל לקחת את הנערה התמימה הזו ולהכין אותה להגמון. זה גדול עלי. היא כל כך קטנה, מתוקה תמימה ושברירית, אני לא יכול לעשות לה את זה"
"נזיר, אתה לא נורמאלי, אתה יודע היטב את העונשים הנהוגים אצלנו למי שלא מציית לי"
"גבירתי, עשי מה שאת מבינה, אני לא מסוגל לקחת את הלוליטה הזו ולהפוך אותה לזונה של ההגמון" עניתי והשפלתי את עיני.
"מענישות, היכנסו מייד!" שמעתי את אם המינזר קוראת אל תוך הרמקול.
הדלת נפתחה ושתי המענישות הגדולות והחזקות התייצבו ליד שולחן המהגוני של אם המינזר והמתינו למוצא פיה של אם המינזר

בחזרה לכלוב השקוף
"קחו אותו ביחד עם אנה מריה אל הכלוב השקוף!" אמרה אם המינזר
"אבל גבירתי, לכלוב השקוף? שוב?" ניסיתי למחות אבל דבר לא עזר
שתי המענישות אחזו בי, הלכנו בשקט לאורך המסדרון האפל עד לחדרה של אנה מריה שישבה כבר בחדרה, ממתינה לנו.
"בואי" אמרה המענישה הבכירה
אנה מריה התלוותה אלינו ללא כל מחאה, וכך, תוך כמה דקות של הליכה, מצאתי את עצמי עם אנה מריה שוב בכלוב השקוף הידוע לשימצה ושמעתי את דלת הפלדה ננעלת מאחורינו.
"תוצאו מכאן כשתיגמור להכין את אנה מריה" אמרה המענישה הרחבה
הבטתי באנה מריה. צעירה, תמימה, כמעט ילדה. דקת גיזרה, מבט של מלאך,
"מה אני אעשה איתה?" חשבתי לעצמי
בכלוב השקוף
הקוראים הוותיקים בוודאי זוכרים את הכלוב השקוף:
הכלוב היה מעין חדר מאורך וצר עם מיטה צמודה לקיר ומול הדלת קיר זכוכית ענק.
לא היה מקום לטעות, קיר הזכוכית היה חד צדדי וגדול מאוד, מן הריצפה ועד התיקרה כמעט ורוחבו כרוחב החדר כולו. אבל מה שהיה מיוחד בחדר הזה, היה הנוף שנשקף ממנו. מן הצד השני של החדר, היו המקלחות של הנזירות. כל חדר המקלחות נשקף מולי, הקיר היה אטום לרעש ולמרות שכשנכנסתי לחדר היו שם ארבע או חמש נזירות שהתקלחו פיטפטו וצחקו, לא יכולתי לשמוע דבר.
המקלחות של הנזירות אשר שירתו את כל הנזירות של המינזר. עשרות רבות של נזירות, צעירות ומבוגרות, מתחילות ובכירות, כולן עד האחרונה שבהן, למעט, אם המינזר.
הבטתי באנה מריה. צעירה, תמימה, כמעט ילדה. דקת גיזרה, מבט של מלאך, היא ישבה בצד החדר, על הריצפה. ניגשתי אליה
"מה אני אעשה איתה?" חשבתי לעצמי
ניגשתי אל אנה מריה וליטפתי את ראשה. אנה מריה, אנחנו צריכים להתחיל ולהתאמן לקראת ההגמון.
אנה חייכה בשלווה:
"אל תדאג נזיר, אני אהיה בסדר, תפתח את הגלימה"

אנה מריה מתאמנת
אנה מריה, על ברכיה שלחה את ידה ונטלה את הזין שלי. היא החלה ללקק אותו במיומנות של זונה מרובע סט. דניס ולא של פרח נזירות שזה עתה נכנסה למינזר
לאט לאט, תוך שהיא מטה את ראשה, היא השחילה את הזין כולו כולל הביצים פנימה. המציצה המיומנת שלה הפתיעה אפילו אותי, נזיר זקן ומנוסה שכמותי. עמדתי ונתתי לתענוג לזרום בכל גופי. הבטתי באנה מריה המיומנת להפליא ובנזירות המתרחצו במקלחות שמעבר לקיר הזכוכית. (האם היה להן מושג מה קורה שם מעבר לקיר האטום, בכלוב השקוף?)
אנה מריה משכה את הזמן, היא מצצה ולשונה ריחפה על ראש הזרג ומדי פעם בפעם הפסיקה כדי למנוע ממני גמירה טרם זמנה.
ואז, קרה משהו מפתיע, מישהו כיבה את האור במקלחות. וקיר הזכוכית החד צדדית הפך את הכיוון. במקום שאנחנו, בכלוב השקוף נראה את הנעשה במקלחות, בעוד אנו נסתרים, המצב התהפך, ואנה מריה הצעירה שמצצה אותי לרסיסים, הופענו במלוא תפארתנו מול קהל המתרחצות.
וקהל המתרחצות לא נשאר אדיש, יכולנו לשמוע היטב את קריאות ההתפעלות והעידוד שלוו בדפיקות על קיר הזכוכית. נראה שהנזירות אהבו את מה שאנה מריה עשתה בי. אנה מריה התרכזה במלאכת הקודש. היא לא הפריעה לקולות המגיעים מן העבר השני של קיר הזכוכית להפריע לה. היא מצצה, ליקקה, שאבה והפליאה בי את תענוגות פיה. אפילו המציצות של האחות מרי לא השתוו למה שהילדה התמימה הזו ידעה לעשות בי. עמדתי לגמור בכל רגע, אבל אנה מריה חשה בכך, הסיטה את ראשה לאחור והביטה בי בחיוך של מנצחת. הזין הזקור והמבריק שלי רטט ופעם ואני, כנזיר מנוסה, לא נגעתי בו. למעשה, לא זזתי. הקריאות מעבר לקיר גברו. ואנה מריה שלחה יד עדינה ורכה אל מתחת למפשעתי, חפנה את זוג הביצים הלחוצות בתוך השק המתוח וליטפה בעדינות, נזהרת שלא לגרום לי לגמור. בדיוק כדי להביאני עד שפת האביונה אבל לא מעבר לנקודת האל-חזור הידועה.
היא הביטה בי בחיוך מבוייש, ילדותי, של לוליטה שמודעת היטב לערכה אך לא מעזה לנפנף בו יתר על המידה.
"נו? אני מוכנה?" שאלה
"מוכנה, מוכנה, מוכנה!" רעמו קולות הנזירות מעבר לקיר הזכוכית הענק.

תגובות ? (אין צורך להזדהות)