אני… רוצה להיות הזונה שלך – חלק 2

מאת אלפרדו

לתחילת הסיפור

נתתי לה כמה שניות להירגע, להסדיר נשימה ולזקוף שוב את הגב וקראתי לה לשבת מולי. היא התיישבה, עדיין מתנשפת, השיער שלה מפוזר ואגלי זיעה נקווים לה על המצח.

“מה שלומך?” שאלתי בחיוך.

היא צחקה בשחרור.

“איך היה לך?”

“פפפוווו”, שחררה אנחה, “היה מדהים, כל כך עוצמתי, אני בקושי נושמת”.

“הפתעת את עצמך?” שאלתי, יודע מראש את התשובה.

“ממש” היא ענתה.

“לאונן ככה מולי? להתאפק לספירה שלי? לגמור ככה?” שאלתי משחזר לה את מה שרק עברה.

“כן. אני עדיין לא ממש מעכלת”.

“אהבתי מאד לצפות בך, לראות אותך מבצעת, מתמסרת, מצייתת, מצליחה להתאפק”, אמרתי בעודי מביט בשדיה העולים ויורדים, “אני מניח שאת מבינה שזהו צעד משמעותי בשבילך ובשביל היחסים בינינו”.

“כן” היא אמרה בהבנה אמיתית לגמרי “ומה השלב הבא?”

“לאט, לאט לך” הרגעתי אותה “אפילו שהתנסית והופתעת היום, אנחנו רק בתחילתו של תהליך, כמו שאמרתי לך בהתחלה, יש לך עוד הרבה מה ללמוד, גם בנושא ההתאפקות”.

“טוב” היא ענתה בקול שמערב קצת אכזבה והרבה סקרנות והכנעה, “אני אתאפק”.

“אתה זוכר אבל שאנחנו נפגשים מחרתיים?” שאלה פתאום.

“מה?” שאלתי בחוסר הבנה.

“החתונה של אורן” אמרה, “אני מניחה שאתה מגיע”.

שיט, לגמרי שכחתי מהחתונה הזאת, עד כמה שלא התחברתי לפלצן הזה אף פעם, אורן היה בן דודי כך שעד כמה שלא בא לי על החתונה שלו, אין לי ממש אפשרות להבריז ממנה, רק שעכשיו אירוע החובה הזה, קיבל תפנית בלתי צפויה, לא רק שלא זכרתי שהאירוע עוד יומיים, גם לא ידעתי שרונית מוזמנת, המשמעות די ברורה, אנחנו הולכים להיפגש.

“שכחתי ממנה בכלל”, אמרתי, “אבל עכשיו, שאני יודע שאת מגיעה, תהיי בטוחה שאחשוב עליה רבות”.

“כן, קצת הופתעתי כשאורן הזמין אותי אבל, לא היה לי נעים להתחמק, אז אישרתי” רונית אמרה.

“אז כנראה שניפגש מוקדם מהצפוי” אמרתי “אבל יש לנו עוד זמן לדבר על זה”, חייכתי במסתוריות, נותן לרונית להסתקרן.

“תהיי זמינה מאוחר יותר, יכול להיות שאתפנה אלייך”.

“בסדר” אמרה רונית עם נימה של שביעות רצון.

“להתראות בינתיים זונה שלי”, אמרתי, משתמש בכינוי החדש שלה.

“להתראות אדון שלי” היא אמרה “ותודה”.

ניתקתי את השיחה.

כמה שעות חלפו מאז השיחה האחרונה עם רונית, לקראת אחת עשרה בלילה, הראש מלא מחשבות, הגוף מלא סיפוק וחרמנות על השיחה איתה, על המראה שלה ערומה מולי, מאוננת לפי ההוראות שלי, גומרת מולי, אותה רונית שעד לפני כמה ימים נפלה תחת ההגדרה נספחת למשפחה ושלא ממש חשבתי עליה, הפכה פתאום למרכז ההתעניינות המינית שלי.

לא רק שהקשר התחיל והתקדם בצורה מפתיעה, מתברר שאנחנו אמורים להיפגש עוד יומיים.

זה לא שאני מאלו ששולטים וירטואלית בלבד, אני בהחלט כזה שאוהב את המפגשים והמגע הפיזיים, ממש לא מסתפק במראות מצלמה, אבל תמיד דואג שמפגש כזה לא יגיע מהר מדי, בונה את הקשר בצורה כזאת שהמפגש הראשון יתקיים רק לאחר שהקשר מבוסס מספיק, שיש הבנה וחיבור הדדיים, לא רק שהנשלטת מבינה את החוקים ואת הרצונות שלי אלא שהיא כבר במצב שהיא בוטחת בי לחלוטין, מכורה אליי ולפקודותיי.

לפי הניסיון והדרך שלי רק בצורה הזאת, המפגש הראשון, כאשר קורה, מתבצע בצורה האידיאלית, מאפשר ביצוע דברים, חקירת גבולות פיזיים, שלא היו מתאפשרים ללא המפגשים הווירטואליים המקדימים.

אז כן, יצא שנפגשתי בשלב מוקדם, עם כאלו שהיו צריכות את המפגש פנים אל פנים כדי לקבל יותר ביטחון, באותם מפגשים וירטואליים, אבל המפגשים האלו היו קצרים ביותר, לא במקום מסודר אלא, בדרך כלל, באיזה שהוא חניון מבודד, כשהובהר מראש שהמפגש הוא לצורך ההיכרות וחיזוק הביטחון בלבד ואינו סשן שליטה אמיתי.

זכור לי במיוחד מפגש עם אדווה, במרכז קניות הומה.

החיבור הורגש מידית, בדקות המעטות שהקצבתי למפגש ההיכרות, ירדנו במעלית לחניון התת קרקעי, כשבדרך למטה, לפי הוראותיי, היא הסירה את התחתונים והחזייה, פסעה אחריי לאזור מבודד, מאשרת בכך, מעבר לכל ספק, שהיא רוצה ומוכנה להמשיך,  תוך כדי ששתי אצבעות שלי תחובות לה לכוס והיד השנייה צובטת חזק את פטמתה.

אך במקרה של רונית, נדמה שהמפגש המאולץ מגיע מוקדם מדי. התקדמנו יפה בשתי השיחות שהיו אבל בטח לא מספיק בשביל מפגש ממשי. הרגשתי שרונית עוד רחוקה מאד, מההבנה של מה הקשר הזה דורש ומאפשר, שהרי מבחינת יחסי שליטה היא עדיין בתולית לחלוטין. מבחינתי זה אומר שאאלץ להתהלך על חבל דק מאד, מצד אחד להתקדם בתהליך ולנצל את האפשרות הבלתי צפויה למגע פיזי ומצד שני להיזהר שלא להתקדם יותר מדיי מהר, מה שיכול לגרום לה לרתיעה.

האתגר והציפייה עוררו בי אפילו יותר את החרמנות והסקרנות. פתחתי את הסקייפ.

“ערה?” סמיילי קורץ.

“כן” סמיילי צוחק הגיעה התשובה אחרי דקות ספורות.

“איפה את ובאיזה מצב?” שאלתי.

“כרגע בסלון עם נעמה, היא עוד שתי דקות הולכת לחדרה ואני תכננתי ללכת להתקלח” ענתה.

“חושב עלייך” כתבתי.

“גם אני” הגיעה התשובה.

“תזמיני אותי לווידאו כשאת יוצאת מהמקלחת, אין צורך לטרוח להתלבש” הוריתי לה.

“בסדר” הגיע האישור.

כמה דקות עברו וקיבלתי הזמנה לווידאו, אישרתי, משאיר גם את המצלמה שלי פתוחה, מאפשר לרונית מבט לפנים ולחגורת הכתפיים שלי.

המצלמה נפתחה. בניגוד לשתי השיחות הקודמות רונית הייתה הפעם בחדר השינה שלה, שוכבת על הצד כשהמחשב לידה ומהמצלמה נראה קצה ראשה עד לאמצע הבטן, שד אחד קצת מוסתר עם בצד הגוף והשני חשוף לחלוטין במרכז התמונה, מבליט את הפטמה המזדקרת במרכזו. הזין שלי שכבר היה זקור עוד קודם התקשח אפילו יותר.

“איך ההרגשה זונה שלי?” שאלתי בחיוך קל.

רונית ניסתה לענות אבל נדמה היה שהמילים לא יוצאות לה מהפה. היא השפילה את הראש, לקחה נשימה וחזרה להסתכל למצלמה.

“אני חייבת לשתף אותך” היא אמרה “אני לא יודעת מה עשית לי אבל אני מגורה כל הזמן. כמה דקות אחרי שגמרתי מולך, שחזרתי בראש את מה שקרה והתגריתי מחדש, בקושי הצלחתי להתרכז כשדיברתי עם נעמה. כשכתבת לי, הגוף שלי נדרך מידית, נראה לי שהקשר איתך, דפק לי את המוח לגמרי” צחקה.

“את עוד בכלל לא מבינה מה זה להידפק לגמרי” אמרתי חצי מחייך וחצי מבטיח “אבל עוד תביני בהמשך, בכל מקרה, מרגש ומשמח אותי שזה מה שזה גורם לך”, רונית חייכה בביישנות.

“מהדברים שלך ומהפטמה הזקורה שלך, אני מבין שאת רטובה עכשיו?” שאלתי/אמרתי.

“אתה מבין נכון” ענתה.

“תרחיקי קצת את המצלמה, שאראה אותך מהראש ועד לכוס, קחי שתי אצבעות ותניחי אותן בין השפתיים של הכוס שלך, תפשקי את השפתיים איתן ותשאירי אותן ככה, בלי להחדיר ובלי להזיז, תרגישי את הרטיבות” אמרתי.

רונית ביצעה, מכניסה את היד בין הרגליים תוך התנשפות קלה.

“זה לא רגיל בשבילך לרצות עוד אחרי שאת גומרת?” שאלתי.

“ממש לא” ענתה, “בדרך כלל אחרי שאני גומרת אני רק רוצה ללכת לישון”.

“לא קרה שגמרת יותר מפעם אחת? רצוף? במהלך אותו הלילה?”

“אולי מזמן וגם אז אולי עוד פעם אחת ולא רצוף, רק אחרי הפסקה של כמה זמן”, ענתה, כשהיא מניעה את הגוף בחוסר נוחות מהאצבעות שיושבות לה על שפתי הכוס מבלי לזוז.

“כמה פוטנציאל מבוזבז” צחקתי, מחליט שזה הזמן להבין עד כמה היא מרובעת וחסרת ניסיון “ספרי לי מה הדבר הכי נועז שעשית”.

רונית חשבה קצת ואז ענתה “כשהיינו יותר צעירים, קובי ואני שכבנו בחוף הים, לא היה שם אף אחד, אבל בעיקרון יכלו לעבור שם אנשים ולראות אותנו”.

“ממש נועז” הסתלבטתי קצת עליה “ובסקס עצמו?”

“לא משהו שאני יכולה להגדיר כנועז, סקס רגיל, אני עליו, הוא עליי. סטנדרטי”

“אנאלי ניסית?”

“לא, קובי העלה את זה פעם אבל הלחיץ אותי מדי ומאז לא דובר עוד”.

“אפילו לא נגיעות בפי הטבעת? החדרת אצבעות?”

“לא”.

“מצצת לו לפעמים לפחות? הוא ירד לך?”

“לפעמים, לא יותר מדיי ובשנים האחרונות פחות ופחות”.

“וואו רונית, נשמע הכי בנאלי ומשעמם שיש ולא היו לך מחשבות בעניין? צורך? פנטזיות?”

“מסכימה, שיגרה משעממת ולא רק בסקס, כנראה חלק מזה הן סיבות, שהחלטנו להיפרד, היו לי פנטזיות כלשהן אבל די הדחקתי אותן, רק בזמן האחרון הרשיתי לעצמי קצת יותר להיפתח ותראה לאן זה הוביל אותי,” ענתה בחיוך ונעה שוב בחוסר נוחות.

“האצבעות מטרידות?” שאלתי “רוצות לזוז?”

“כן”.

“מה את רוצה לעשות איתן?” שאלתי.

“להניע אותן, לגעת בעצמי” ענתה בביישנות.

“את כבר נוגעת בעצמך” עניתי בהתגרות.

רונית צחקה במבוכה.

“את רוצה להזיז אותן?” שאלתי.

היא הנהנה בחיוב.

“להחדיר אותן פנימה?”

הנהון מאשר.

“רוצה לדפוק את עצמך זונה שלי?” שאלתי בטון תקיף יותר.

היא שוב הנהנה.

“אז תבקשי את זה”

“אני רוצה לדפוק את עצמי” אמרה בחצי לחישה.

“לא נשמע שאת כל כך רוצה” הקשיתי “אני רוצה לשמוע אותך מבקשת את זה כמו שצריך, ותזכרי איך את פונה אליי, לא מתכוון להזכיר את זה שוב”.

“אני רוצה לדפוק את עצמי, אדוני”.

“תכניסי את האצבעות עמוק פנימה. עד הסוף” ציוויתי.

רונית מיהרה לבצע תוך שחרור אנחת רווחה.

“דפקי את עצמך איתן עכשיו 5 פעמים” אמרתי, “בכל פעם שלפי אותן לאט החוצה ואז דחפי פנימה בכוח, תרגישי את היד נצמדת לכוס ולדגדגן”

היד של רונית נעה עכשיו, עיניה נעצמו ונשיפות קלות יצאו לה בכל הכנסה, אחרי החמישי פקחה את העיניים וחיכתה בציפייה.

“יופי זונה, דפקת את עצמך, עכשיו את יכולה להוציא את האצבעות וללכת לישון, נדבר מחר ועד שנדבר שלא תעזי לגעת בעצמך” אמרתי.

“מה?” מסתכלת עליי בתדהמה.

“שמעת אותי, לילה טוב זונה שלי” אמרתי.

“לילה טוב” ענתה באכזבה בולטת.

“שכחת משהו?” שאלתי.

רונית חשבה שנייה ואז ענתה “לילה טוב אדוני”.

כיביתי את השיחה.

בבוקר, לפני שיצאתי לעבודה סימסתי לרונית “בוקר טוב זונה שלי, חושב עלייך לא מעט, תכתבי לי בסקייפ באיזה שעות את פנויה, בנוסף תכתבי לי האם ברשותך אביזרי מין (ויברטור וכו’) ושלושה דברים שאת מפנטזת עליהם, אראה כשאתחבר”.

כשהתחברתי מאוחר יותר בצהריים חיכתה לי ההודעה הבאה:

“שלום אדוני, זמינה ופנויה כבר משלוש בצהריים, נעמה לא בבית היום בכלל, יש לי ויברטור שקיבלתי פעם מתנה מחברה וגיליתי את תכונותיו, מחדש, רק לאחרונה, לגבי שלוש הפנטזיות, יצא לי לחשוב על זה לא מעט היום ואפילו ראיתי כמה סרטונים. אז ככה:

  1. להיות קשורה, מסקרן ומושך אותי, להימצא בחוסר אונים.
  2. להרגיש קצת כאב, לא נראה לי שאעמוד ביותר מדי אבל גיליתי שהתיאורים שלך על סטירות על התחת וצביטות גירו אותי מאד.
  3. להיות עם אישה, אני לא בטוחה שיהיה לי את האומץ אבל מגרה אותי המחשבה שאישה תיגע בי.

מחכה לך ובקושי מתאפקת שלא לגעת בעצמי”.

“בחמש אני עולה מולך, כשאני מזמין אותך לשיחה את עומדת מול המצלמה שאראה את כולך, לובשת את הבגד והנעליים איתם את מתכננת לבוא לחתונה מחר, בלי כלום מתחת, שיער אסוף, בהישג יד תכיני את הוויברטור ושני אטבי כביסה” כתבתי וניתקתי.

השעה 5 אחה"צ, הדלקתי כבר לפני כמה דקות את הסקייפ ווידאתי שרונית מחוברת. לוחץ על הכפתור ומזמין את רונית לשיחת הווידאו, מסוקרן ומרוגש לראות אותה כפי שדרשתי, המצלמה נדלקת והיא עומדת לפניי, שמלת בד שחורה אלגנטית משהו, שנעצרת קצת מעל לברכיים, עם כתפיות דקות ומחשוף קטן מאד שממנו מבצבצים החלקים העליונים של השדיים הלבנים שלה. נתתי לה לעמוד קצת ככה, מחכה, מתנועות הידיים שלה ניתן היה לחוש את ההתרגשות והמבוכה שלה.

“שלום רונית” אמרתי.

“שלום אדוני”.

“תעשי סיבוב איטי מולי”.

רונית ביצעה, נותנת לי מבט ממושך על הצורה בה השמלה תלויה על גופה, צמודה יותר ממה שחשבתי, מבליטה את השדיים והישבנים. לרגליה סנדלים שחורים עם עקב גבוה. היה לי ברור שזה לא הלבוש שהייתה בוחרת עד לפני כמה ימים. לא פרובוקטיבי מדי אבל הרבה יותר נועז מהבגדים שבדרך כלל נוהגת ללבוש.

“לא רע בכלל” אמרתי “חשבת עליי כשבחרת את הבגדים?”

“כן” אמרה ואישרה את השערתי “תכננתי בכלל ללבוש משהו אחר, הרבה יותר סולידי”.

“אני שמח מאד שהחלפת את הבחירה. מחמיא לך מאד ומחמיא ומרגש שבחרת בשבילי” אמרתי “ממש מחכה לראות אותך ככה פנים אל פנים מחר”.

“גם אני מתרגשת, מאד, מאד אפילו, אני מקווה של יבחינו בקשר שביננו.”.

“תראי לי את האביזרים שהבאת” אמרתי ורונית הציגה לי את 2 אטבי הכביסה שהביאה וויברטור ורוד, די עבה, בעל כמה מהירויות ומצבים ועם עוד חלק לגירוי הדגדגן.

“ספרי לי על הוויברטור הזה” אמרתי “מתי קיבלת, ממי ומתי השתמשת?”

“חברה הביאה לי אותו כמתנת יומולדת לפני הרבה שנים. בזמנו התייחסתי לזה כקוריוז ואחרי היומולדת הכנסתי אותו למגירה ודי שכחתי ממנו. לפני כמה זמן, אחרי שנפרדתי, החלטתי לנסות אותו ומאז יצא לי כבר לנסות אותו כמה פעמים” אמרה בחיוך מבויש.

“ומה עושה לך את זה? ההכנסה והגירוי הפנימי? הגירוי של הדגדגן או השילוב?”

“נראה לי שהשילוב אבל בעיקר כשאני מרגישה אותו רוטט בפנים”.

“רונית” עברתי לטון תקיף יותר “תורידי בעדינות כתפייה אחת ושלפי מתוכה את היד” והמשכתי בעודי צופה בה מבצעת בשקט ובצייתנות “כתפייה שנייה אותו הדבר. תני לשמלה להיות מונחת לך על החזה… ידיים לצדדים… תפשילי את השמלה למטה לאט, לאט, תראי לי את השדיים שלך… את הבטן… את הכוס… שימי את השמלה בצד ותעמדי ערומה מולי” רונית הניחה את השמלה על כיסא וחזרה אל מול המצלמה ערומה לחלוטין, נותנת לי סקירה מלאה על החזה הבינוני שלה, הפטמות הבולטות שגירו אותי אפילו מרחוק, הבטן השטוחה, משולש השערות על הכוס והרגליים החטובות והחלקות שלה.

יפהפייה סקסית את ככה” אמרתי “מחכה לרגע שתהיי מולי, זונה שלי”.

“מחכה לזה, יותר ממך” ענתה.

“אני מניח שהבנת כבר בשביל מה האטבים” אתגרתי אותה.

“על הפטמות?” שאלה חצי בהבנה וחצי בשאלה.

“בדיוק” עניתי “שימי אותם עכשיו, בעדינות, כל אחד על פיטמה. שימי לב שהם נתפסים טוב”.

רונית לקחה אטב אחד וניסתה לשים אותו על הפטמה הימנית. ברור היה כי זה לא פשוט לה, האטב ברח פעם או פעמיים ומהבעות הפנים היה ניכר כי היא חווה כאב שאינה רגילה בו. “רונית” קראתי לה בתקיפות. היא הפנתה את מבטה אליי. “תתפסי את הפטמה, בשתי אצבעות ושימי עליה את האטב! בלי משחקים!”

“טוב” היא ענתה.

“טוב מה?” הקשיתי, מכניס לראשה את ההכרה במצב ומבהיר לה בבירור מי מנהל פה את העסק.

“טוב אדוני”, היא ענתה ובנחישות ביצעה את פקודתי, מראה לי את הפטמה כשעליה האטב.

“תסתכלי אליי” קראתי והיא הסתכלה, היה ניתן להבחין בבירור בחוסר הנוחות שהלחץ על הפטמה גורם לה.

“פיטמה שנייה אותו הדבר” אמרתי ורונית ביצעה.

“תורידי את הידיים ותעמדי ככה מולי”.

הזין שלי נעמד כל כך חזק עכשיו למראה גופה הערום על העקבים, הפטמות הלחוצות בשני אטבים, הבעות הפנים שלה והצייתנות שהיא הפגינה, גרמו לי לריגוש גבוה לאין שיעור.

“איך ההרגשה רונית?”

“כואב”.

“כואב ו?”

“ומגרה”.

“מרגש אותך לעשות את זה בשבילי? לפי ההוראות שלי? לדעת שאני צופה בך ככה?”

רונית הנהנה.

“שאלתי שאלה זונה, תעני”.

“כן אדוני, מרגש מאד”.

“נגעת בעצמך מאתמול?” שאלתי.

“לא”.

“רונית. נמאס לי כבר להזכיר לך שוב ושוב איך את צריכה לפנות אליי, אז בשביל שתזכרי, קחי שתי אצבעות ותסטרי איתן על האטב הימני”.

רונית עשתה זאת, נלחמת בעצמה ובחשש מהכאב סטרה לאטב ברכות, ראיתי אותו מתנדנד מעלה ומטה ואת הפנים שלה מתעוותות תוך שהיא פולטת צעקה קלה.

“כאב?” שאלתי.

“כן… כן אדוני”.

“מקווה שזה ילמד אותך” עניתי בסיפוק. “איך הכוס שלך עכשיו? רטוב מאתמול כבר זונה שלי?”

“וואו, אין לך מושג אדוני, איך השארת אותי ככה אתמול? הבוקר ממש היה לי קשה להתאפק, אדוני”.

“יפה לראות איך מאישה שכמעט ולא מתעניינת במין את הופכת לזונה שחרמנית כל הזמן” אמרתי בהתגרות עם חצי חיוך.

רונית צחקה במבוכה.

“קחי את הוויברטור שלך, תכניסי אותו לכוס ותצמיד את החלק הקטן על הדגדגן, בלי להפעיל אותו”, אמרתי.

רונית לקחה אותו וצפיתי בה מפשקת את הרגליים ומעלימה אותו ביניהן.

“חכי ככה בלי לזוז” אמרתי וצפיתי בה מנסה להישאר יציבה, להשתלט על הכאב בפטמות והגירוי בין הרגליים.

“תעצמי עיניים ותחשבי על הפגישה שלנו מחר, כשתראי אותי מולך, כשאגע בך”

רונית עצמה עיניים והתנשפה.

“דמייני איך תרגישי כשהפטמות שלך יהיו תפוסות ככה חזק בין האצבעות שלי, הפעילי את הוויברטור על המהירות  הראשונה, תרגישי איך הוא נע בתוכך ותחשבי על היד שלי, על האצבעות שלי שינועו בתוך, יחקרו לך את מעמקי הכוס מבפנים, ימלאו אותך, ידפקו אותך”, הנשיפות שלה גברו יותר ויותר, “תגבירי את המהירות שלו, אל תזוזי, תני לו לעבוד בתוכך, תגבירי עוד את המהירות, תרגישי אותו ואת האטבים, את הכאב על הפטמות מעורב בגירוי של הכוס, מרגישה?”

“כן” היא ענתה.

“תני לעצמך סטירה על אחד האטבים” אמרתי.

“סליחה אדוני”, אמרה בבהלה, “לא שמתי לב, בבקשה אדוני”.

“סטרי לאטב אמרתי” ורונית בצעה, פולטת שוב צרחה בלתי רצונית.

לרגעים שכחתי שזאת היא אותה אחת שאני מכיר כל כך הרבה שנים, אישה שגרתית, בטוחה בעצמה.

הצייתנות והנשלטות שהיא הפגינה מולי ריגשו וגירו אותי אפילו יותר והתחלתי לאונן.

“אני יכולה לגמור?, בבקשה אדוני” אמרה כעבור מספר שניות.

“רוצה לגמור? מחכה שאספור לך?” שאלתי, משהה את הקץ.

“כן אדוני. בבקשה”.

“תגידי מה את”.

“אני הזונה שלך אדוני”.

“אני אספור עד חמש ואת תתפוצצי ברור?”

“כן אדוני. בבקשה אדוני אני לא יכולה יותר”.

“1….2 תדפקי את עצמך עם הוויברטור פנימה והחוצה…3… חזק אמרתי……4 את מוכנה? ….עוד קצת… עוד קצת… הנה זה בא… 5 תתפוצצי זונה” ורונית התפוצצה מולי, ממש.

הגוף שלה רעד והיא נטתה לפנים, הפה שלה הוציא קולות בלתי רצוניים, אנחות, צווחות, כל זה נמשך כמה וכמה שניות ובסופן רונית שלפה מתוכה את הוויברטור והזדקפה מולי, עדיין רועדת, אגלי זעה על מצחה, מתנשפת.

“מישהו אמר לך להוציא את הוויברטור או להפסיק אותו?” שאלתי בתקיפות.

“לא אדוני”.

“תחזירי אותו שוב ושימי על מהירות מקסימלית”.

“טוב אדוני” אמרה בהשפלה מחדירה את הוויברטור לתוכה.

“את הולכת לגמור שוב, הפעם בשבילי רונית, ברור לך?” שאלתי/ציוויתי.

“כן אדוני”.

“תלחצי עליו חזק פנימה, תרגישי אותו עמוק בכוס ועל הדגדגן, את יכולה בינתיים להוריד את האטבים”.

רונית ביצעה, הפנים שלה מתכווצות עם כל הורדה של אטב.

נתתי לה להישאר ככה כמה זמן והמשכתי.

“תרטיבי אצבע מהיד הפנויה, לקקי אותה טוב טוב, תמצצי אותה” רונית ביצעה, מלקקת ומוצצת את האצבע בתאווה.

“קחי את האצבע הרטובה ותניחי אותה על פי הטבעת, על הפתח בלי להכניס”.

היד שלה נשלחה אל מאחוריי הגוף וראיתי את הגוף שלה נדרך.

“אני אספור עד חמש ואת תגמרי בשבילי שוב רונית” אמרתי.

חיכיתי עוד מספר שניות.

“1… תתחילי לדפוק את עצמך עם הוויברטור פנימה והחוצה, תרגישי אותו נצמד לך חזק לכוס ולדגדגן עם כלהכנסה,2…תלחצי עם האצבע על פי הטבעת חזק, תרגישי את החור מתפשק, 3 …” רונית התנשפה מולי, רעדה, אגלי זיעה יורדים לה על הפנים. “תגידי מה את”.

“אני הזונה שלך אדוני” אמרה בנשיפה.

“שוב”.

“אני הזונה לך אדוני”.

“4… תמשיכי להגיד את זה ואל תפסיקי ללחוץ על פי הטבעת ולדפוק את הכוס…תרגישי את זה מגיע…” הנשיפות והרעידות שלה הלכו והתגברו כשבכל הזמן הזה היא מתאמצת ופולטת שהיא הזונה שלי. שוב ושוב, “5… תתפוצצי זונה”, אמרתי ורונית גמרה שוב, בקול חזק יותר מקודם אפילו, מן אנחות חזקות של סיפוק מעורב בכאב.

נתתי לה כמה שניות להתאושש והרשתי לה להוציא את הוויברטור ואת האצבע.

“איך זה לגמור שוב כל כך מהר?” שאלתי בחיוך.

רונית צחקה בחוסר אויר, נטולת מילים.

“נתראה מחר זונה שלי”, אמרתי, “ורק עוד דבר אחד לפני שמסיימים, יש לך גוף מדהים וחלק, אני במקומך הייתי דואג שגם הכוס יהיה חלק”.

תמו הלבטים, אחרי כל השאלות והתשובות, החשיפה באמצעות מצלמת המחשב, היא החליטה שזהו זה.

היא הגיעה אלי, באה למקום שהורתי לה, בדיוק בזמן שקבעתי, הקפידה לא לאחר, הביטה בי מחלון המכונית.

סימנתי לה באצבעי, יצאה מהמכונית, מתקשה להסתיר התרגשותה.

"בואי אחרי".

"כן, אדוני",  היא השיבה, פסעה לצידי, מקפידה להדביק את קצב הילוכי הבוטח והמהיר.

ידעתי שהיא צמודה לפסיעותיי, ידעתי שהיא בשלה ללמוד, גם אני הייתי נרגש, תמיד התרגשתי לפני שיעור ראשון, של שפחה מתחילה, נכנסתי אתה לחדר, התיישבתי על הכורסא והיא ניצבת מולי,  מתקשה לנשום מהתרגשות.

"תנשמי, רונית", הורתי לה בחיוך, מרגיע אותה.

היא נשמה נשימה עמוקה, שדיה הזקופים, היפים עולים ויורדים בהתרגשות.

"את שלמה עם רצונך לבוא לפה?"

"כן , בהחלט", ענתה.

"כן בהחלט, מה..?", שאלתי בפנים רציניות.

"סליחה אדוני, כן בהחלט, אדוני", ענתה בקול רועד.

התרוממתי מכיסאי, "הפשיטי אותי", פקדתי עליה.

ידיה רעדו, מנסות לפרום את כפתורי חולצתי.

הנחתי עליה יד מרגיעה, "הרגעי, את מסוגלת".

היא עשתה זאת, מביטה בגופי הנחשף למולה, כמו מתנה המקולפת מאריזתה.

עמדתי מולה, עירום, זכרותי מצביעה לעברה, זקורה,

בניע יד, רמזתי לה להתפשט.

היא היססה לשנייה, החלה מתפשטת, חושפת את גופה,  נדהמתי מחוסר הבושה שבה, אמנם התפשטה בפני קודם, אך זה היה מול צג המחשב ולא פנים מול פנים.

עכשיו, היא מציגה בפני, לראווה, את חמודותיה, שאותם הכינה, בקפידה כל כך, לפני הפגישה.

היא הרימה עיניה, מעיזה להביט בי לרגע, יכלה לזהות את עיני מלטפות אותה, נרעדה מעונג, שהזקיפה את פטמותיה.

התיישבתי עירום בכורסא, "שבי עלי", אמרתי בחיוך, "גבך אלי, פנייך למראה שממולך".

היא התיישבה, חשה באיברי הזקוף מתחכך בערוותה הרטובה, ניסתה להחדירו לתוכה.

"עדיין לא, נועי עליו ברכות, היי ראויה להרגישו בתוכך".

הושטתי את ידי וכרכתי אותן סביב צווארה, משכתי את ראשה לאחור, פי אל מול אוזנה, "של מי את?",  שאלתי.

"שלך אדוני", ענתה, שפתיה רועדות.

"מה תפקידך?".

 "לשרת ולענג אותך, אדוני".

"איך?".

"בכל דרך שתבחר, אדוני".

"מתי?".

"מתי שתרצה, אדוני".

"כמה?".

"ככל שתחפוץ, אדוני".

רק כשהייתי מרוצה מתשובותיה ומנכונותה להתמסר, הרשתי לה להכניס לתוכה את איברי הזקוף.

בלי תנועה החזקתי אותה כך, שנינו דוממים כפסל אנושי,

אנחותיה הרעידו את חלל החדר, "ענגי את עצמך", פקדתי עליה, כשהיא מול המראה ותמונת איברי הטמון בין קפליה הרכים מטריפה את חושיה.

אצבעה מצאה את ניצן תשוקתה התפוח, מציירת עליו מעגלים, ישבנה נע בידי שהחזיקו בה, עולה ויורדת עד אשר חשה כי אינה יכולה לעצור עוד.

"מבקשת רשות לגמור, אדוני", לחשה, נרתיקה שופע נוזלים, אגנה מתעוות בניסיונה לעכב את אביונה.

"לא מאשר לך".

"בבקשה, אדוני, אני מתחננת".

"לא", אמרתי בקול תקיף, הרמתי אותה, שולף מתוכה את זקפתי.

"תן לי אותו בחזרה, אדוני, בבקששששההההה…"

"את לא תמרי את פי".

"סליחה אדוני, זה לא יקרה שוב".

"אני אלמד אותך לעשות הכול בקצב שלי", הושבתי אותה עלי שוב, איברי בתוכה, הושטתי ידי לערוותה, הפעם הייתה זו אצבעי שעינגה אותה.

מגרונה נשמעו אנחותיה הרמות.

אחרי דקות ספורות, העיזה לשאול, "עכשיו אדוני, בבקשה, מותר לי?".

"את רשאית לגמור, שפחה".

באנחת פורקן אדירה, כשראשה נזרק חסר שליטה לאחור, הגיעה אל שיא שלא ידעה כמוהו מעולם, גם אני לא יכולתי להתאפק יותר ושפיכתי מילאה את נרתיקה, מתערבבת בנוזליה.

החזקתי בה ברכות, ידי חובקות ומלטפות את שדיה,  בעוד גופה מפרפר בשיאים קטנים בזה אחר זה, בלתי נשלטת לחלוטין.

הרמתי אותה מעלי, כיוונתי את ראשה כלפי מטה, "נקי אותי בלשונך".

היא מיהרה לציית, כרעה על בירכיה, העבירה לשונה לכל אורך איברי, מנקה אותו משיירי שפיכתו ומיציה, עינגה אותי בפיה, "המשיכי, שיפחה, הביאי אותי לגמור בפיך", אמרתי.

היא לא עצרה, איברי הזדקף בתוך גרונה, עד שהגיע לפורקנו שוב, עמוק בגרונה, בשצף תשוקתי.

הקמתי אותה, נשקתי לה, טועם את טעמי על לשונה ושפתיה.

 היא הביטה בי, "תודה אדוני", אמרה בחיוך, "אני אהיה מאושרת לשחזור לעוד שיעור".

"מחר, שוב פה, באותה שעה", אמרתי, מכה בחיבה בעכוזה.

                                                            סוף חלק ב

קרדיט לאדון ליאור

Loading

מחשבה 1 על “אני… רוצה להיות הזונה שלך – חלק 2”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)

דילוג לתוכן